140219
היום עבר מהר. עבודה, בישולים, ניקוי בית. היום עשיתי עבודות בית אחרי הצהרים. מה לומר - זה נתן לי אנרגיה. עכשיו אוכל לשבת יותר בקלות לכתוב את ה"חצי שעה ספר" שאני מחוייבת לעצמי. האמת? נדמה לי שאתמול לא כתבתי. אבל אני לא בטוחה בזה. אולי כתיבה היא עוד סוג של עבודות בית? אולי. בכל מקרה גם כאן עושים משהו, שאין לך חשק להתחיל. ותוך כדי העשייה - לא סובלים. ואחרי שמסיימים? אה, אתה ממש יכול לטפוח לעצמך על השכם, או על הבטן, בשביעות רצון עצמית: עשיתי מה שרציתי. יש לחיי משמעות. כן, באמת.
ונחזור לעבודות הבית?
אז היום ניקיתי שירותים קטנים. מלוכלכים יותר מדי לטעמי, הם היו השבוע. והעיקר? מצאתי פטנט איך לנקות אותם בלי לעמוד על הרגליים, שהן גם ככה עייפות. כבר כתבתי לכם, שלא היינו אמורים ללכת על רגלינו? שאבותינו האדם הקדמון הלכו בעצם על ארבע? אז אנחנו מדדים יותר מדי על רגלינו, וכן, כואבות לנו הרגליים. הפעילות שלנו לא תמיד מותאמת לגוף שלנו.
בקיצור - מצאתי שרפרף פלסטיק תכלת מתקפל. חדש. אני לא זוכרת היכן רכשנו אותו. והשרפרף הקומפקטי - נכנס בקלות לשירותים. התלהבתי. אני כבר בדילמה לגבי השירותים האלו לפחות כמה חודשים. הם מתכלכלכים לא מעט, אבל לא נוח לנקות אותם. קטן, צפוף, ואין איפה לשבת. אז עכשיו, משחגגתי את השרפרף המיוחד - ישבתי שם וקירצפתי. ואין כניקיון שירותים לעשות לך הרגשה טובה, הרי שם, בינינו, כמעט הכי מלוכלך, נכון? לא שכחתי לנקות גם את הכיור הקטן, את הרצפה, את הצינור שעובר מעל לרצפה, החלפתי אפילו מרבד כניסה לאמבטיה, שליד השירותים.
ו - קינחתי בכלים. המטבח היה מלוכלך, אז גם שטפתי היטב את הרצפה.
הנאה גדולה. יום חמישי עכשיו, והבית בטח עוד יתלכלך לא מעט, אבל אני את שלי עשיתי. והנה, עכשיו, במקום להקדיש חצי שעה למאמר שאני צריכה לסיים - אני כותבת לכם בבלוג הזה. הרי גם זה סוג של כתיבה, אולי גם מהבלוג הזה ייצא ספר בסוף?
אין לדעת.
טוב, מחר יהיו לי עוד עבודות בית, בעזרת השם, כמו שאומרים. אני מחשיבה גם את הבישולים כעבודות בית. אז כן, אצטרך להכין את ארוחת הערב של יום שישי, כלומר ליל שבת. ארוחה חגיגית, אתם יודעים. ביקשו כאן ארוחה חלבית, אז אכין רביולי, דג ברוטב אדום, תפוחי אדמה מוקרמים. וכן, אני רוצה גם להכין עוגת טורט עם עוגת קצפת. בינינו, אני לא אלופה גדולה בעוגות, אבל אעקוב אחרי מתכונים. נקווה לטוב.
אז בחדוות סיום ניקיון של יום חמישי אפרד מכם.
להתראות,
רחל בר-יוסף-דדון
פסיכולוגית קלינית
לאתר שלי לחצו כאן. כדאי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה