לפעמים סתם בא לנו להיות יחד. להשתייך. לעשות דברים ביחד. להרגיש חלק מקבוצה לא לוחצת ונעימה.
בתקופה מסוימת בצופים אני זוכרת, שהיתה לי חוויה כזו. זה היה באמת נעים.
אני מביאה כאן שיר ששרנו אז יחד.
ידעתי את המילים שלו די טוב...
לפעמים גם אנחנו היינו נשענים אלו על אלו ושרים כך. כמו האנשים בשיר.
בברכת האפשרות להיות לפעמים יחד בקבוצה,
רחל
אגדת דשא
אריק איינשטיין
מילים: מאיר אריאל
לחן: שלום חנוך
יש ערמה של חברה על הדשא
אני דברים כאלה מחבב
בנים בנות ביחד, זה יפה ש -
יש אומץ לפעמים להתערבב.
שרים שירים ומביטים למעלה
ענן שם בירח מסתבן
חושבים במי להתאהב הלילה
אם כי הרהור כזה קצת מעצבן.
מתחת לראשי מונחת ירך
ועל בטני צרור תלתלים מוטל
בלאט יוצאות ידיים אל הדרך
ומסלולן ארוך ומפותל.
גומרים לשיר ומקשיבים רב קשב
בינינו מתפתחות לחשושיות
יש הסתננויות בתוך העשב
כי יש בו כל מיני גבשושיות.
כיוון שתרדמה עלי נופלת
שוב אין אני מצליח לאתר
של מי היד אשר עלי זוחלת
ואת גופי הופכת לפסנתר.
וכשאני מקיץ אין איש בדשא
וקצת קריר וקצת רטוב מטל.
ולהפתעתי אני רואה ש-
אותו צרור תלתלים עלי מוטל.
ומתוכו אלי שוחקות עיניים
ומתוכו אלי מבהיק צוואר
אני שואל: "הי, מה העניניים?"
היא בחיוך עונה לי: "שום דבר."
שואל: "גם את ישנת?" - עונה: "לאו דוקא"
ותשובתה אותי קצת מביכה.
שואל: "אז מה בעצם את עושה כאן?"
שפתיה לוחשות: "אני איתך."
אני שותק. שפתיים היא נושכת
אני שותק וכה כבדות ידי
פתאום היא מסתובבת והולכת
ורק אני שותק עוד שם.
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה