על הצורך לקרבה ולשייכות

אין זה מקרה שאני כותבת על הצורך בשייכות בעונה הזו של השנה. למרות שיולי עכשיו הרי הימים הולכים ומתקצרים. בעונה הזו יש לאנשים יותר צורך בקרבה זה לזה. כאילו שהם יודעים, שהקרבה הגופנית מייצרת לנו אוקסיטוצין בגוף, וכך נוצרת רגיעה ותחושה טובה. הרגיעה נחוצה כאשר הימים מתקצרים, מפני שהתקצרות הימים מביאה עימה גם דיכאון מסויים. אותו דיכאון קל, המשוייך לסתיו. ובאמת, יש נתונים מעניינים בנושא הצורך בקרבה בסתיו: מחקרים מראים כי אנשים מתקרבים יותר זה לזו בזוגיות בחודש ספטמבר...

והאם גם לכם יש עכשיו צורך לקרבה ולשייכות? ובאיזו עונה של השנה אתם מרגישים את הצורך הזה בצורה החזקה ביותר? ובאיזו שעה של היום? ולאיזו שייכות אתם זקוקים? לשייכות לקבוצה דתית? לזוגיות? למשפחה? לקבוצה משפחתית? לקבוצה העוסקת במקצוע שלכם?

וכאן, כדי להמחיש משהו על הצורך בקרבה אני מביאה את המילים של השיר היפהפה של אלכסנדר פן, המתאר פגישה מקרית. שיש בה הרבה יופי. והרבה תכלת.

אלכסנדר פן / היה או לא היה	Alexander Pen / Has It Ever Been?
בכל פגישה מקרית פורחת איזו תכלת לכל מבט ראשון - ניחוח הלילך היה או לא היה - ישנם לילות כאלה לילך היה לילו, לילו היה לא לך	With anyone you meet, a purity ignites, dear To every single look – some lilac’s scent there is Yet has it ever been? There are in fact such nights here Your night was always his, but who would have had his?
נפגשו במקרה, גם מקרים יאמנו היא היתה עצובה, הוא שקט ושתוי הוא אמר: תסלחי לי, מה טוב עולמנו אם אפשר בו לפגוש איזה פלא בדוי	When they met, was it chance? Is chance hard to believe in? She was blue, looking down, he was quiet and drunk He said: pardon me, isn’t it great to be living If one finds here a great made-up wonder by luck
היא אותו אהבה, הוא את בית המרזח ושניהם אהבו את הלילה ברחוב כל חצות, עת ליוום עד ביתה הירח הוא חייך: "ליל מנוחה". היא שתקה: "לילה טוב"!	Yes, she loved him so much, he – made love to his tavern And they both loved the night walking out on the street To her home Moon accompanied them, and ungoverned He would smile her “Good night”. “’Night!” she’d silently greet.
היה או לא היה - הפשר לא נודע לי במגעם שגבה סימפונית לולו בכל פגישה מקרית יש משהו פטלי לילו היה לא לה, לילה היה לילו	But Has it ever been? Or nonsense, non-committal? Their touch ignited his coop’s symphonies of ease With anyone you meet, there’s something that is fatal Her night was always his, but who would have had his?
היא אותו אהבה, הוא אהב את היין ושניהם אהבו ללקט כוכבים הירח אהב את שניהם, כי עדיין הירח אוהב לאהוב אהובים	Oh, she loved him so much, he – made love to his liquor And they both loved to gather there star after star And the Moon loved them both, for the Moon – it won’t flicker – For the Moon always loves loving lovers afar
ושתקו, יראים לנפץ את השקט רק חיוך אישוניו מלטף את הראש היא קינאה ביינו, כי שפתו מתנשקת עם כוסית אדומה מחשמל ותירוש	They’d keep still, as if fearing to shatter their bliss – Just the smile of his pupils was stroking her head She would envy his wine, for his lips – they could kiss – Neon, liquor, and glass full of redness instead
היה או לא היה, תמימות היא או איוולת?על סף דלתה הצר גוועו הרבה לילות היה או לא היה - חלום בדוי או פלא לילו היה לא לה, לילה היה לילו	Yet has it ever been? Just foolish, or naïve here? Her narrow doorstep saw too many dying eves Yet has it ever been – a wonder, dream conceived, dear Her night was always his, but who would have had his?
הימים לא חיכו... כה חופזים בימינו הימים, שהסכינו לחתור אל החוף היא חשבה: מה איום ומצחיק עולמנו אם אפשר בו עדיין כל כך לאהוב	And the days did not wait… nowadays they do hurry All these days, so accustomed to row to the shore She thought, isn’t it dreadful and funny and horrid If we still love so much, and yet want even more
היא אותו אהבה, הוא את בית המרזח ושניהם אהבו את הפחד החד ולבסוף נתרעד ושמע הירח את דבריה אומרים לו בלילה אחד	Yes, she loved him so much, he – made love to his tavern And they both loved the piercing, intestinal fear One night finally Moon shivered, hearing, ungoverned, All her words to him, said with a voice sharp and clear
היה או לא היה, הפשר לא נודע לי לילי היה לילך, לילך היה לא לי בכל פגישה מקרית יש מהו פטאלי עייפתי לאהוב... שלום לך לא לי	Oh, has it ever been? Or nonsense, non-committal? My night was always yours, your night was never mine With anyone you meet, there’s something that is fatal I’ve tired of this love… Farewell, you, Never-mine…

כן, השיר מובא גם בעברית וגם באנגלית, מפני שלצורך בקרבה ובשייכות אין גבולות כנראה. חשוב לציין לגבי השיר הזה, כי הוא מדבר על פגישה שכנראה לא תהפוך לקשר קבוע. המשורר נהנה מעצם הפגישה וגם מהארעיות שלה.

האם אתם זקוקים לפגישה מקרית כזו? או אולי לקשר יותר יציב ומתמשך? 

שאלו את עצמכם. ענו לעצמכם תשובות כנות...

אז אפרד ממכם בברכת שבת שלום. 

שתהיה לנו בשבת הזו קרבה ושייכות כמה שאנחנו צריכים. או שלפחות נדע לזהות את הצורך הזה. ולהבין את הכאב שבאי-היכולת להשיגו באופן מלא.

אמן, אמן ואמן.

ממני,

רחל