כולנו למדנו בשנים האחרונות להאזין לגוף שלנו. להיות קשובים לשרירים מכוווצים. ללב הפועם במהירות. למיחושים בבטן. קשיבות כזו היא חלק מאימון מדיטציה בסיסי, וגם חלק מהתמודדות חשובה עם בעיות דיכאון וחרדה.
אבל מעבר לכך, הגוף שלנו לפעמים יכול ממש להניע אותנו לפעולה. כשהוא משדר לנו שהוא עייף ומותש - הוא רומז לנו להפסיק פעילות אינטנסיבית מדי, ולנוח. כשהוא מעורר יותר על המידה - הוא משדר לנו לעיתים שהוא רוצה שפשוט ננוע איתו. שניתן לו לזוז, לפרוק את האנרגיה המיותרת וכך להירגע. לעיתים הבטן שלנו, אם נקשיב לה, יכולה לומר לנו מה לאכול. לעיתים הכתפיים שלנו מספרות לנו שאנו סוחבים יותר מדי על כתפינו. שזו תקופה קשה.
אבל מעבר לכך אין תחליף לעיתים לפעילות פשוטה ויומיומית כדי להרגיע אותנו, גם בזמני חרדה ולחץ קשים ביותר. סידור המטבח, לאסוף כביסה, לטאטא רצפה מכל תלתלי האבק שנמצאים ברחבי הבית - יש בזה מרכיב מטהר ומרגיע בעת סערת רגשות. לא מעט אנשים אומרים שרחיצת כלים מרגיעה אותם.
בספרי "93 כלים לאושר", בפרק האחרון העוסק בפסיכולוגיה של עבודות הבית, תיארתי איך עבודות הבית יכולות לתת אפשרות לפורקן של רגשות קשים, ולהעניק פעילות גופנית קלה, מרגיעה ומנחמת. כל זאת בתנאי שגופנו אינו עייף מדי, וזקוק לתנועה הזו כדי להירגע.
אז כעת אני כותבת לכם כאן:
הסתכלו על הבית כמקום המאפשר לגופכם להתבטא. תנו לעצמכם להירגע באמצעות ניקיון פח האשפה מהריחות שלו. שטיפת הרצפה. קרצוף השירותים.
אבל עשו הכל במידה. השתמשו בבית לא כמטרה בפני עצמה אלא ככלי שמטרתו להרגיע ולאזן אותכם. תנו לשילוב של התנועה והניקיון להביא רוגע עבורכם. כך אתם מזיזים את גופכם וגם מביאים תועלת, יופי וסדר לכם ולסובבים אותכם.
אז בברכת חיים מאוזנים ויצרניים,
מברכת אותכם,
רחל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה