לחוות באומץ רגשות ומחשבות קשים

מה זה אומץ? ומה עושה אותנו אמיצים?

יש מעשים של אומץ, ויש מחשבות אמיצות.

היום אני רוצה לכתוב בעיקר על מחשבות אמיצות. כלומר על האומץ לחשוב מחשבות מסוימות. וגם על האומץ להרגיש הרגשות מסוימים.

מפני שהרבה פעמים אנחנו מפחדים מהרגשות שלנו ומהמחשבות שלנו. בעיקר כשהם שליליים. או שליליים מאוד. או כשהם מכילים תכנים מפחידים.

אבל לפעמים, אם נהיה אמיצים, ונחווה רגשות קשים, או נחשוב גם מחשבות קשות – אנחנו יכולים להתחזק.

ואולי אסביר את עצמי קצת יותר, ואתן דוגמאות.

דוגמא לאומץ של מחשבות היא כשאנחנו נכונים לחשוב מחשבות מפחידות שלנו, שבדרך כלל אנחנו דוחים אותן מעל פנינו. לרוב אנחנו מצליחים לדחות מחשבות שליליות ומפחידות מאוד. אבל לפעמים המחשבות האלו לא מרפות מאיתנו, ומטרידות אותנו. אז אנחנו קוראים למחשבות האלו מחשבות אובססיביות. יש אנשים המפתחים מחשבות אובססיביות מפחידות מאוד, והם משתדלים לברוח מהן או ליצור טקסים שיבטלו את ההשפעה של המחשבות האלו.

סוג אחר של מחשבות קשות יכולות לעלות כשעושים תרגיל בודהיסטי של מעקב תודעה. בתרגיל הזה אנחנו נותנים לכל מה שעולה בתודעה שלנו לעלות, ואנו רק צופים בו, מבלי להתערב. במצב שכזה יכולות לעלות, במיוחד בתקופות קשות - מחשבות קשות ומפחידות. אין זה קל לצפות במחשבות שעוברות בתודעתך על מוות, פגיעה או  על אנשים שמפחידים אותך.

ורגשות קשים יש למכביר. רגשות שממש קשה לחוות אותם, ואנחנו עושים כל ניסיון כדי לעמעמם אותם. דוגמאות לרגשות מפחידים: דיכאון. פחד גדול. קנאה. לא קל לחוות את הרגשות האלו, ולא פעם אנחנו חושבים שגם לא צריך לחוות אותם. הם כמו מחלה, כמו חום בזמן מחלה: צריך להפחית את עוצמתם. למה לסבול?

אבל לפעמים צריך להיות אמיצים ולחוות את המחשבות והרגשות הקשים והשליליים.

למה צריך לחוות אותם? כי אי אפשר לברוח מהם כל הזמן. כי זו אחת הדרכים הטובות ביותר להתגבר עליהם – דווקא לחוות אותם.

וכאן אני אזכיר שתי שיטות טיפול שממליצה לחוות רגשות ומחשבות קשים.

שיטת הטיפול הראשונה שאזכיר היא ה-PROLONGED EXPOSURE. זו שיטת טיפול שפיתחה פרופ' עדנה פואה, עבור אנשים הסובלים מפוסט-טראומה. בשיטה הזו המטפלת חושפת את המטופלת לתכנים המפחידים של האירוע הטראומטי שעברה. לפני כן היא כמובן מלמדת אותה איך להירגע כדי לדעת להתמודד עם המתח שיוצרת החשיפה לתכני הטראומה. ובכל חשיפה וחשיפה נרשמת מידת המצוקה של המטופלת, כך שבאופן הדרגתי המצוקה הולכת ויורדת ככל שיש יותר חשיפות. זו אינה שיטת טיפול קלה, אבל גם הסבל מהפרעה פוסט-טראומטית אינו קל, והשיטה הזו הוכחה כיעילה מאוד בטיפול בפוסט-טראומה. וכן, זו שיטה שדורשת אומץ. אומץ להתמודד עם רגשות קשים ועם זכרונות איומים.

והשיטה השניה שאני רוצה להזכיר היא שיטת המיינדפולנס, שהיא שיטה של הפסיכולוגיה הבודהיסטית. בשיטה הזו ממליצים להתחבר מחדש לרגשות הקשים, כמו למשל דיכאון, על ידי הישארות בתוך חווית הדיכאון, תוך כדי תשומת לב לתגובות הגוף באותם רגעים. כך למשל אם אתה חש אומלל, אתה יכול להרגיש את האומללות. וזה מאוד לא קל לחוש אומללות... באמת. זה כואב, וזה נורא... אומלל. אבל אתה עושה את זה כאקט של אומץ. ומרגיש תוך כדי את תגובות גופך באותן דקות אומללות. ולפעמים אחרי שמגיעים לקצה של הרגש הזה, אחרי שמוכנים להיות בו – הוא מתחיל לחלוף. פתאום מרגישים ברגע אחד קצת פחות אומללים. וזה נעים. רגשות אחרים יכולים להגיע. של סקרנות. של הקלה. של... כן, של אומץ. ואולי גם של פחד מול הפעולה האמיצה הזו שעשית: הנחת לעצמך להיות לגמרי אומלל. בלי שום כיסוי או בריחה.

ודוגמא אחרונה לשיטת טיפול של אומץ לקוחה גם היא מהפסיכולוגיה הבודהיסטית, והיא קרויה מעקב תודעה. במעקב תודעה אנו נותנים לכל מה שעולה בתודעתנו לחלוף, ואנו מתבוננים בכל מה שעולה: תמונות, מחשבות, קולות, זכרונות. אבל כאשר אנחנו נמצאים במצב של חרדה למשל, מעקב התודעה יכול להעלות תמונות מפחידות ביותר. האם אנחנו רוצים להיות שם? האם כדאי לנו להיחשף לתמונות, שעלולות, לפי פחדינו, לערער את בריאותנו הנפשית? כנראה, שבהגבלות מסוימות – זה כדאי. חשיפה כזו, כמו החשיפה שממליצה עליה פרופ' פואה, מאפשרת לנו אומץ מול תמונות ומחשבות ורגשות קשים, שיכולים ללמד אותנו הרבה על עצמנו. שיכולים להפחית את פחדינו מהחוויות הפנימיות שלנו. שיכולים לעשות טרנספורמציה של תוכן מפחיד (כמו למשל, שאנחנו נמצאים בתוך קברנו... בררר...) - לתוכן מצחיק יותר (שאנו יוצאים מקברנו ומתחילים לרקוד. עם האנשים שסביבנו.

כן, וכבר שמעתי מאדם מבוגר ורב-ניסיון שהוא מדמיין לפעמים את עצמו בקברו. הוא אומר, שלדעתו זה מחזק אותו ומונע ממנו להיות באמת בקברו. ועוזר לו להתמודד עם הפחדים שלו.

האם זה מזכיר לכם את המושג של חיסון? כי גם בחיסון אנחנו עוברים בקטן מחלה, שיכולה לפגוע בנו חזק יותר. דרוש אומץ להכניס לגופך חיידק מוחלש כדי להתחזק מהחיידק המסוכן האמיתי. אבל הפעולה הזו מונעת מחלות.

אז כתבתי היום על רגשות ומחשבות מפחידים. על האומץ לחוות אותם. לפעמים. על היתרונות שיש בלחוות אותם. ועל שיטות טיפול שמעודדות סוג כזה של אומץ מול מחשבות ורגשות קשים.

היה לי מעניין לכתוב לכם.

להתראות,

רחל

ובתמונה: האוניה נאבקת באומץ בגלים בים קצת סוער