על התקפי חרדה

התקפי חרדה הם חוויה קשה של פחד עז. לא מעט אנשים מגיעים אלי לקליניקה עם הבעיה הזו. בדרך כלל התופעה מופיעה בפתאומיות, ומבהילה מאוד את האדם. הוא אינו מבין את פשר תחושותיו הרגשיות והגופניות.

אחד הדברים המאפיינים, באמת את התקפי הפניקה הם, מלבד החרדה העזה, גם תחושות גופניות, שבעצמן גורמות ללחץ ולהתגברות החרדה. כאשר התקפי פניקה חוזרים שוב ושוב, וכאשר יש פחד מהישנותם – ההפרעה מוגדרת הפרעת פניקה.

אז איך מטפלים בהתקפי חרדה?

בדרך כלל אני מתחילה את הטיפול בהסבר על המנגנונים הפסיכולוגיים והגופניים של הלחץ, המעוררים את תופעות החרדה. חשוב שהפציינט יידע מה קורה בגופו ובנפשו כאשר הוא עובר התקף חרדה, ומה המשמעות של המצב המעורר מדי שהוא עובר. אחר-כך אני מלמדת שיטות  הרפייה. שיטות הרפייה כמו מודעות לנשימה, נשימת בטן והרפיית הגוף – מרגיעות את הגוף והנפש. גם מעקב אחרי המחשבות המפוחדות שעולות בזמן ההתקף ומתן תשובה הגיונית ומרגיעה להן נלמד בטיפול הפסיכולוגי. את הכלים האלו שנלמדים בטיפול הפציינט מתבקש לתרגל בבית. התרגול בבית הופך את הכלים האלו לנגישים עבורו בעת הצורך.

בטיפול מדברים גם על המצבים המועדים והרגישים, שבהם מתעוררים התקפי החרדה. מנסים להבין מה מלחיץ בהם ואיך לא לפחד מהם. העקרונות של הטיפול הם עקרונות הטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שהוא חיוני מאוד בהפרעה זו, מפני שהוא מלמד דברים ספציפיים, הייחודיים להפרעה.  בנוסף מדברים גם על לחצים שונים בחייו של הפציינט, שהביאו להתפרצות התקפי החרדה. כלומר, חשוב לעסוק גם בלחצים כמו בעיות חברתיות, קשיים בזוגיות, בעיות בעבודה – או כל נושא שמטריד את הפציינט.

לאט-לאט יש לעודד את הפציינט להתגבר על החרדה שלו, ובעזרת תרגילי ההרפייה שהוא מכיר לצאת מהמקום הבטוח שאליו נסוג, בעקבות התקפי החרדה. זו אינה משימה קלה, אך היא חשובה. מפני שפעמים רבות הפציינטים, כדי להגן על עצמם, הולכים ומצטמצמים בחייהם, כדי להימנע מהתקפי החרדה. הצטמצמות זו לא באמת מסייעת לצמצם את התקפי החרדה, מפני שההתקפים יכולים לקרות בכל מקום.

ישנם פציינטים הסובלים מהתקפי חרדה קלים יחסית, והם מתגברים עליהם בעזרת הדרכה מתאימה ותרגילי הרפייה. ישנם פציינטים, שהתקפי החרדה שלהם שכיחים יותר, וקורים לעיתים קרובות – פעם ביום ואפילו מספר פעמים ביום. במצבים אלו לרוב קורית גם פגיעה בתפקוד היומיומי של הפציינט בגלל ההתקפים. לעיתים נפגעת היכולת שלו לעבוד, או ללמוד, או להיות בקשרים החברתיים הרגילים.

במצב בו התפקוד היומיומי נפגע יש לשקול ברצינות שילוב של טיפול תרופתי עם הטיפול הפסיכולוגי. במקרה זה משולבים טיפול תרופתי מרגיע מיידי לזמן ההתקפים עם תרופות שניתנות באופן קבוע לטווח ארוך יותר. את הטיפול הרפואי רושם רופא ולא הפסיכולוגית.

בדרך כלל הטיפול הפסיכולוגי עוזר לצאת מהמצב הקשה של התקפי החרדה. בסיומו של הטיפול הפציינט רגוע יותר בחייו, והתקפי החרדה כמעט ואינם מגיעים. אם הם מגיעים מדי פעם – הוא מסוגל להתמודד איתם בדרכים שלמד בטיפול. הפציינט חוזר לשגרת חייו, ולוקח עמו את הלקחים של מה שלמד בטיפול: לדעת להרגיע את עצמו. לחיות חיים שקטים יותר ופשוטים יותר. להתמודד עם בעיות ספציפיות שהטרידו אותו. וגם לסגל לעצמו טכניקות של הרפיה או של פעילות גופנית יומיומיות, המרגיעות את הגוף ואת הנפש.

לסיום אביא כאן את הערך של התקפי חרדה, כפי שהוא מופיע בויקיפדיה:

התקפי חרדה

התקפי חרדה או התקפי פאניקה הם התקפים קצרים של פחד עז ופתאומי והתעוררות של מגוון סימפטומים פיזיים. חלק מהאנשים, לרוב בהתקף או בהתקפים הראשונים, יפנו לעזרה רפואית דחופה, כיוון שהם סבורים שהם עוברים התקף לב או התמוטטות עצבים. כשהאדם סובל מהתקפי חרדה חוזרים ונשנים או מפחד עקבי ומטריד מהתקף נוסף הוא מוגדר כסובל מהפרעת פאניקה.

ההתקף מגיע לשיאו בתוך כ-10 דקות ונמשך לא יותר מכמה שעות, אך לעתים נדרש זמן יותר להתאוששות מלאה. אנשים שעברו התקף חרדה מתארים אותו כחוויה מאיימת ומאד לא נעימה. ההתקפים עלולים לפרוץ בכל גיל, אולם הפריצה שכיחה יותר בתחילת הבגרות. שכיחות ההתקפים גבוהה יותר בקרב נשים ואצל אנשים עם רמת משכל גבוהה מהממוצע.

גורמים להתקפי חרדה

התקפי חרדה נגרמים כתוצאה מהפעלה של מערכת גופנית הנקראת המערכת הסימפתטית. מערכת זו אחראית להכין את הגוף להתמודדות מול איום על ידי אחת משלוש התגובות הבאות: לחימה, בריחה או קיפאון. כשאנו מזהים איום בסביבה, מערכת זו מפרישה הורמונים שונים, כשהמרכזי בהם הוא אדרנלין, שתפקידם הוא להעביר את הגוף לדריכות מרבית, שתאפשר לו להתמודד מול איום בצורה הטובה ביותר

הפעלת המערכת הסימפתטית גורמת למגוון סימפטומים פיזיים, כגון רעידות, דופק מואץ, הזעה, כאבים בחזה, תחושת מחנק, היפרוונטילציה (נשימה מואצת), סחרחורת, נימול בגפיים, גלי חום וניתוק מהעצמי או מהמציאות. לסימפטומים אלו יש פונקציה בהכנת הגוף להתמודד עם איום, למשל הזעה נועדה להפוך את הגוף לחלקלק כך שיהיה קשה לתפוס את האדם, ולקרר את הגוף אם יידרש ממנו מאמץ. רעידות בזרועות או ברגליים נוצרות כתוצאה מהזרמת דם רב לשרירים, כך שיהיו דרוכים ויוכלו לפעול ביתר יעילות.

בהתקף חרדה המערכת הסימפתטית מופעלת ללא איום חיצוני נראה לעין. כיוון שאין איום חיצוני שמסביר סימנים אלו, אנשים החווים התקף מפרשים סימפטומים אלו כרמז לאיום פנימי על שלמותם ורואים אותם כסימן שהם עוברים התקף לב, נמצאים בסכנת מוות, משתגעים, עומדים להתעלף וכן הלאה. ברמה ההתנהגותית, אנשים העוברים התקף ינסו פעמים רבות לברוח מהסביבה בה הם נמצאים, או יפנו לשירותי חירום, למשל יזעיקו אמבולנס או יפנו למיון במידה והם חושבים שהם עוברים התקף לב.

גורמים ביולוגיים. קיים קשר בין מצבים גופניים או הפרעות פסיכיאטריות שונות להתקפי חרדה, למשל הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), תסמונת פוסט טראומטית, הפרעות הספקטרום האוטיסטי, היפוגליקמיה, מחלת ווילסון ובעיות בפנים האוזן.

חינוך וגורמים סביבתיים. נמצא כי ילדים של הורים התופסים את העולם כמסוכן או מצריך זהירות רבה נמצאים פגיעים יותר להתקפי חרדה. הדבר נכון במיוחד כשהם נמצאים במצבי מתח מתמשך.

פוביה. אנשים הסובלים מפוביות עוברים לעתים התקף חרדה במצבים בהם הם נחשפים לגורם הפחד.

גורמי לחץ. אובדן אדם או קשר משמעותי, עומס ניכר או שינויים בחיים עלולים להגביר את הפגיעות להתקף.

חומרים מעוררים או תרופות. צריכת יתר של קפאין, ניקוטין וחומרים מעוררים אחרים או שימוש בתרופות מסוימות כמו ריטלין או אנטיביוטיקה מסוג Fluoroquinolone עלולות להגביר את הפגיעות להתקף חרדה. לעתים התקפי חרדה הם חלק מהסתגלות הגוף לטיפול התרופתי והם עוברים במהרה, פעמים אחרות ההתקפים נמשכים גם לאחר תקופת ההסתגלות. תרופות מסוג SSRI לטיפול בדיכאון עלולות לגרום אף הן להתקפי חרדה בתחילת השימוש או כשהאדם מפסיק את נטילתן, במיוחד אם הוא היה פגיע מראש לחרדות. חלק מהסובלים מהתקפי חרדה מפתחים פוביה ספציפית מחומר מסוים אחרי שחוו התקף תחת השפעתו.

התקפי חרדה מצביים. כשהאדם עובר התקף חרדה במקום או מצב מסוים, עלול להיווצר אצלו קשר בין ההתקף למצב בתהליך של התניה קלאסית. התניה זו מגבירה את הסיכוי שיחווה התקף כשיהיה שוב באותו מקום או מצב, למשל בעבודה, לימודים או ברכב.

מחלת לב. מחלות לב העלולות לגרום למוות פתאומי יכולות לעורר התקפי פאניקה או הפרעת פאניקה. במקרים אלה קשה יותר לטפל בה, כיוון שיש יסוד לחשש של האדם מפני אירוע לב או קבלת שוק מכאיב במידה והושתל בגופו דפיברילטור, כמו כן – קשה להבדיל בין סימפטומים של פאניקה לסימפטומים של מחלת לב.

אבחנה

על פי ה-DSM התקף חרדה הוא התעוררות פתאומית של פחד או חוסר נוחות קיצוניים, המגיעה לשיאה תוך לא יותר מ-10 דקות, כשארבעה או יותר מהסימפטומים הבאים נוכחים:

דפיקות לב חזקות או דופק מהיר

הזעה

רעד

תחושות מחנק או חוסר אוויר

כאבים או חוסר נוחות בחזה

בחילה או אי נוחות בדרכי העיכול

סחרחורת, תחושת חוסר יציבות או ערפול או קלות בראש

דה-ריאליזציה (תחושת ניתוק מהמציאות) או דה-פרסונליזציה (ניתוק של האדם מגופו)

פחד מאיבוד שליטה או שיגעון

תחושה של סכנת מוות

נימול או הירדמות של איברים

צמרמורות או גלי חום

בנוסף לסימפטומים אלו, הוצע להוסיף סימפטומים תלויי תרבות, כגון בכי או צרחות בלתי נשלטות, כאבי ראש או צלצולים באוזניים.

חלק מהסובלים מהתקפי חרדה חווים התקפי חרדה מוגבלים, כלומר, התקפים שאינם כוללים ארבעה סימפטומים או יותר, אלא מוגבלים לסימפטום אחד או שניים בלבד.

טיפול בהתקפי חרדה

טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא הטיפול עם ההשפעה הממושכת ביותר על התקפי חרדה. טיפול זה מומלץ על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי כטיפול המועיל ביותר. הטיפול השני ביעילותו מתבסס על תרופות ממשפחת SSRI. יש מחקרים המעידים על כך שגם טיפול דינאמי המזהה סיבות להתקפי החרדה יכול להביא לשיפור מהיר בסימפטומים.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי בהתקפי חרדה מתחיל בהקניית מידע אודות התקפי חרדה. עבור חלק מהאנשים ההכרה שאינם נמצאים בסכנה והבנת משמעות הסימפטומים מפחיתה את החרדה באופן משמעותי. לאחר שלב זה נעשית עבודה על הפרשנויות הקטסטרופאליות של האדם לסימפטומים על ידי מעקב סדיר אחר מחשבותיו, אתגורן ובחינת אמיתות הניבויים שלו.

החלק ההתנהגותי של הטיפול מורכב מחשיפה לגירויים המאיימים ומניעת תגובה.

מניעת תגובה. מניעת התנהגויות שהאדם עושה ממחשבה שהן עוזרות לו להתמודד, אולם בפועל מגבירות את עוצמת ההתקף ואת הסיכוי שיעבור התקפים נוספים או יפתח הפרעת פאניקה. התנהגויות אלו מתרחשות גם בזמן ההתקף עצמו וגם באופן קבוע, על מנת למנוע התקף,למשל שתייה על מנת למנוע מחנק, החזקת כדורי הרגעה בתיק באופן קבוע וישיבה על מנת למנוע נפילה בזמן התקף.

חשיפה. התמודדות עקבית ושיטתית עם תחושות הגוף שהאדם פוחד מהן. האדם לומד להעלות אותן בזמן הטיפול ומתבקש לעשות זאת באופן עקבי בטיפול ובין המפגשים. החשיפה ומניעת התגובה מאפשרות לאדם לראות שהתחושות שהוא חווה הן לא נעימות אך גם לא מסוכנות, שביכולתו להתמודד עמן מבלי להיתלות בגורמים חיצוניים, וכשהוא מסכים להישאר עם תחושות אלו בלי לנסות להבריח אותן הן עוברות מעצמן, פעמים רבות מהר יותר מכשהוא נוקט באסטרטגיות שנועדו לסלק אותן.

לקריאה נוספת:

פרופ' יואל גולדברג. חרדה ופאניקה, דרכי התמודדות. הוצאת ספרים אח, (2005)

ד"ר רונלד דאפי, ד"ר סוואן ספנס, ד"ר ונסה קובהן ואן וינגל. כיצד תעזרו לילד החרד שלכם. הוצאת ספרים אח, (2009).

לורנה ויינסטוק, אלינור גילמן. חרדה - להתגבר על הפרעת אימה. ידיעות אחרונות הוצאה לאור, (2002).

קישורים חיצוניים:

ענת בן סלמון ועופר ארז, התמודדות עם חרדה אצל ילדים, באתר beok