הבדידות היא תופעה שכולנו מכירים. כל אחד חש בודד לפעמים. אם מדי פעם אנו חשים בודדים, ואנו מסוגלים לפתור את הבעיה - כלומר למצוא לנו חברה - אז מצבנו תקין.
אבל לעיתים אנו נקלעים לבעיות בדידות חמורות יותר. כשאנחנו מרגישים חסרי אונים לגבי הבדידות שלנו לרגעים. כשאנו חשים בודדים יותר מדי.
האם גם לכם קרה שחשתם כך? האם זה קורה לכם כעת לפעמים? ואיך אתם פותרים בעיה זו?
מפני שחשוב לכתוב כאן: האדם לא נועד להיות בודד. מדי פעם, לתקופות קצרות - כן. לתקופות קצרות עלינו לדעת
להיות קצת לבד. אבל האדם נועד לחיות בחברה, בקבוצות. גם בשבטים הקדמוניים רואים זאת: האנשים חיים יחד. בקבוצות. הם צדים יחד. הנשים מבשלות יחד ומגדלות את הילדים הקטנים. זהו טבע האדם. זהו גם טבען של רוב החיות.
לכן אנחנו באופן טבעי משתדלים תמיד למצוא לעצמנו חברה. מבלי שאנו מודעים לכך אנו עושים זאת. אנחנו מחפשים לעצמנו בני זוג. משפחה. אנשים במקום העבודה.
שכנים. ואם חלה פגיעה בכמות החברה שאנו זקוקים לה אנו מנסים לתקן זאת. ליצור קשר. לחדש חברויות. להרים טלפון.
כי זהו גורלנו וזהו טבענו. אנחנו אנשים שאוהבים אנשים וזקוקים להם.
גולמן, בספרו ״אינטליגנציה חברתית״ משתמש בביטוי היפה ״מחווטים לקשר״. באנגלית זה נקרא wired לקשר. ממש חוטים. כלומר יש לנו הכנה פנימית לקשר במערכת הנפשית והגופנית שלנו.
היום כתבתי רשימה קצרה. אבל אני חושבת שהיא אומרת אמירה, שבעיני היא ממש חשובה. והאמירה היא:
טפחו את הקשרים החברתיים שלכם. טפחו את הזוגיות שלכם. את המשפחתיות שלכם. את הקשרים שלכם במקומות העבודה.
מפני שמלבד הנחת והשימחה שיביאו לכם קשרים אלו, הרי הם יספקו לכם צורך אנושי מאוד בסיסי וחשוב: הצורך בחברה.
אז בברכת ימים עם חברה נעימה ומספיקה לצרכיכם,
אפרד מכם,
רחל
נשלח מה-iPhone שלי
 |
לחץ כאן כדי השב או העבר
|
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה