160119
טוב, החלטתי לחזור אל הבלוג הזה. כן, בינתיים הוצאתי ספר, וגם כתבתי כמה יצירות בלתי גמורות. אני עובדת עכשיו על מאמר בתחום המקצועי, ולא מרוצה שלא סיימתי יצירות בזמן האחרון.
אבל היום, בזמן ניקוי האמבטיה בחדר השינה, הבליח רעיון בראשי:
אני אכתוב בלוג על עבודות הבית. ברצינות, אני לא צוחקת.
על מה יהיה הבלוג? אין לי מושג.
הבלוג יעסוק בנושא הבלתי-מדובר, אבל החשוב כל-כך (בעיני, ולא רק בעיני) של עבודות הבית.
לדעתי חמותי תשמח. אספר לה על כך. חמותי היא אלופה בעבודות הבית. באמת. אצלה הבית נוצץ, נקי, מבריק.
אני כמובן לא מגיעה לרמה שלה, אבל אני גיליתי לאחרונה, שעבודות הבית פשוט עושות לי טוב. באמת.
נכון, לפעמים כואבות לי הרגליים. (האם אתם יודעים שלא נולדנו כדי ללכת על הרגליים כל הזמן? האדם הקדמון והקוף הולכים לא פעם על ארבע. זו מין טעות באבולוציה, שאנחנו הולכים על שתיים). אז נחזור לנושא הרגליים:
הן לפעמים כואבות לי. אז מה, אני ממשיכה. ממשיכה לנקות תוך כדי ישיבה על כיסא. על כיסא מסתובב, על כיסא פלסטיק.
האם הבלוג הזה עלול להיות אישי מדי?
כן, הוא עלול. אני אזהר. אני לא רוצה לחשוף את עצמי יותר מדי.
גם כפסיכולוגית קלינית אני לפעמים חושפת את עצמי. אני יודעת, לפי המחקרים, מתי צריך לחשוף את עצמך, ומתי עדיף לשתוק. בדרך כלל עדיף לחשוף את עצמך אם הבעיה שמציג הפציינט דומה לבעיות דומות שאת עברת, ושאיכשהוא הצלחת להתגבר עליהן. אז החשיפה מתאימה.
מתי תתאים החשיפה כאן? אין לי מושג כרגע.
נכון, תמיד אפשר לערוך את הקטע. תמיד אפשר שמישהו מבני המשפחה יקרא את הבלוג ויתלונן, ואז אני כנראה אקצץ.
טוב, זו בעיה שאצטרך להתמודד איתה, בעיית הפרטיות והחשיפה.
היום לא אכתוב הרבה. אולי תמיד, אם בעזרת השם אמשיך עם הבלוג הזה, לא אכתוב הרבה?
למי יש כוח לקרוא הרבה, בכלל?
אתם יודעים, הטוויטר עם מאה וארבעים התוים, הוא אמת המידה שלנו.
עברת את זה? תפסיקי. את סתם תחפרי יותר מדי ותגרמי לכאבי עיניים.
שימי איזו תמונה חמודה, והפליגי הלאה, לשאר העיסוקים שלך.
אז לפני סיום כמה שאלות קטנות, אולי מעוררות-מחשבה:
האם אתם אוהבים את עבודות הבית?
אם כן, למה? אם לא - למה?
מתי התחלתם לעשות עבודות הבית? באיזה גיל?
האם אהבתם אז את עבודות הבית?
אסיים כאן.
אז בברכת עבודות בית מועילות
ויום נעים,
אפרד מכם,
רחל
אלו החתולים לאקי ולוק. הם גורמים לעבודות בית, כי השערות שלהם די מלכלכות, אבל הם גם מביאים הרבה הנאה. להתראות לכם לאקי ולוק - תיהנו מהשינה יחד!
(לוק עכשיו רוצה לטפס עלי, חוזר בו, ומחליט להמשיך את דרכו אל המטבח. הוא צודק: כשאני מדפיסה אין לי מקום ללוק על הרגליים שלי. חבל…)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה