סוף סוף אני פוטוגנית בתמונות...

הודאה אישית: אף פעם לא ידעתי להצטלם טוב. אני פשוט יוצאת גרוע. בכל גיל, כמעט, בכל תסרוקת – כמעט, בכל משקל – כמעט...

היום למדתי להצטלם באופן פוטוגני. זה קרה מול חוף הים, כשביקשתי מבעלי היקר שיצלם אותי. והחלטתי שהפעם אני לא אתאמץ לעשות פרצוף מיוחד, או לחשוב על דברים מסוימים, או לעשות מדיטציה להבעת הפנים שלי. פשוט אעמוד איך שאני. שייצא לי איזה פרצוף שייצא לי. ובעלי צילם.

אתם יכולים לראות כאן חלק מהתמונות.

אבל התמונות הן לא העיקר. מה ש חשוב הוא היכולת  להרשות לעצמי לא להתאמץ. להיות עצמי – עם כל החיוכים המצחיקים וחוסר-המושלמות.  

האם אתם יכולים לשתף אותי בחוויות דומות שעברתם? אשמח מאוד אם תכתבו תגובות כאן למטה, באתר הזה, או בכל מקום אחר שנוח לכם.

להתראות, ותודה שקראתם אותי!

רחל

זו תמונה שבעלי צילם בלי שהבחנתי...:

וכאן אני, די רצינית בהתחלה:

ואת ההמשך תוכלו לראות כאן, כי אני עדיין לא יודעת איך עורכים את התמונות באתר הזה...