TIERED, SINCE I AM A SECULAR WOMAN. ALSO THE RELIGIOUS WOMEN ARE, BECAUSE WE TRY TOOOOOO HARDDDDDD.  

 

WE HAVE TO BE STRONG AND NOT NAIVE. YOU ARE NAIVE HONEY, MOM, THEY ARE CHASING US.

 

MOM STOP

 LIFE IS TOUGH LIFE IS HELL LIFE IS SPICY, STOP TALKING MOM, THEY ARE SHOOTING AT US.

SHOOTING AT GETTO WARSAW

LET US LIVE. LET US FLOURISH. THEY ARE HORRIBLE, WE ARE SAINTS. KIDDING. NO KIDDING. RUN AWAY, LOVE, THEY WILL SHOOT YOU, GET INTO MY CAR, BE SUSPICIOUS FOR ONCE. 

אישה מעצבנת

אני עכשיו מרגיש לבד כאן. יורים על חיפה ואשתי עסוקה נורא. די, אל תתקשרי לכולם. אני בודד.  

גטו ורשה, למדי להיות מנומסת יפתי, אהובתי

ימים איומים נופלים עלינו. אנחנו בגטו ורשה. מי יציל אותנו לעזאזל. זה פשוט נורא. געוואלד. יהלומים ירוקים על אוזנייך אהובתי, שלא יתלשו לך אותן באוניה לוונציה.אף אחד לא יקבל אותנו שמה. בואי נחזור לאשדוד ונשתולל לנו קצת. עם המון שוקולדים וטילונים . את כל כך השמנת אבל זה טוב, כי עוד מעט יהיה כאן רעב נורא, וניאלץ לרדת למצרימה. וגם שם יחסלו אותנו. אלוהים כמה שונאים אותנו וכמה אני אוהב אותך ושונא אותך וסולד ממך ולא יכול בלעדייך יפתי שלי יפתי רחלי האיומה והטיפשה והעגולה שלי. וגם אני אותך אוהבת כל כך ושונאת ושוטמת ומקנאה ופוחדת. אבל לא נקפוץ מהגג . אנחנו לא באמת המשוגעים מצפת. לא. אנחנו נהיה משפחה לא נורמלית. וזה יהיה לא נורמלי אבל נשרוד איכשהוא את המדינה המוזרה והנפלאה והמסוכנת הזו. מדינת יהודה, שעליה סיפרת לי כל כך הרבה, כי אתה למדת ואני פחות. אני אשתוק כרגע. בחריקת בלמים אעצור. יפתי מי שירצה אותך ימשיך לקרוא אותך גם בשבוע הבא, כמו שקראו את דוסטויבסקי. למדי להיות מנומסתתתת, למדי. 

אמא אל תמותי לי גם

 השכול הזה

האמא הזו

רעה נורא

טובה נורא

מושפלת

צועקת

מחזיקה אותי

בואי אלי

אל תמותי

תכשיטים

ספר על הפסיכואנליזה - האמריקאית.

 מומלץ בחום. קראתי אותו אתמול בשקיקה. 

יהודה עמיחי והכריכים

 בספר הראשון שלי כתבתי על משמעות האוכל. עד כמה האוכל חשוב לנו. הוא מבטא עולמות שאיבדנו, געגועים, זכרונות. עמיחי כתב שיר על אביו, אשר עטף לו כריכים. 

כמה זה נוגע ללב. גם אבא שלי אהב אוכל.

עוד מעט מכינים גפילטע פיש לכבוד הפסח.

האוכל יכול לנחם, אבל גם להתעלל בנו.

החיים לא פשוטים. קראו על מלאני קליין, גאנט, פרויד. 

להתראות

אכילת יתר והרס עצמי

 מלאני קליין כתבה על התאווה של התינוק לשד של אמא שלו, לחלב. השד מייצג דמות נפלאה, אבל גם דמות אשר מתקיפים אותה. בשל קנאה, בשל התאווה. הדמות הזו אחר כך מופננמת בתוכנו.

עד כמה אנחנו מתקיפים את עצמנו כאשר אנו אוכלים יותר מדי.

גאנט כתב מאמר נפלא על כניעה וסדיזם ומזוכיזם. הוא אומר שמתוך התופעות האלו, פץאום מבצבצים חיים אמיתיים. הכניעה להם מאפשרת חיים.

אני מנסה לכתוב מאמר בנושא. זה ייקח זמן. 

להתראות