אבל ואובדן

הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון וקבלה - זהו מודל קובלר-רוס, המתאר את שלבי האבל על מותו של אדם קרוב, או את היחס למחלתו הקשה של אדם קרוב. היום אנו יודעים כי שלבים אלו מופיעים וחוזרים בתקופת האבל, לאו דווקא בסדר זה. אובדן הוא חוויה קשה. האדם מרגיש שחלק ממנו איננו יותר. לעיתים הוא אינו יודע איך ימשיך את חייו. ריקנות עולה, תחושות אשמה. כעס על אנשים קרובים שאינם תומכים מספיק. לא פעם אנשים באבל פונים לטיפול פסיכולוגי. הטיפול הפסיכולוגי מאפשר להם לפרוק את רגשותיהם באווירה תומכת ומבינה. הוא מאפשר להם ברמה המעשית למצוא כלים להתמודד עם הסבל הנפשי, ולחשוב כיצד ימשיכו בחייהם. הוא מאפשר גם עיבוד הרגשות הקשים, וביטוי הגעגועים, וכן פרישת יחסיהם עם האדם שנפטר. הטיפול מסתיים כאשר האדם האבל חש טוב יותר, למרות שהכאב ימשיך, בעוצמות שונות, כל חייו, כנראה. עצה קטנה - לא לחינם קבעה היהדות שנה של אבל. באמת כעבור שנה ישנה הקלה מסויימת. זכרו זאת כאשר אתם סובלים מאוד. אגב, אני מטפלת בנושא האבל - גם דרך אגף משפחות והנצחה של משרד הביטחון.

בברכת פרידות אפשריות ככל הניתן, רחל בר-יוסף-דדון פסיכולוגית קלינית וכותבת טלפון: 053-2865956 #אובדן #אבל #תהליךהאבל #פסיכולוגיםבאשדוד #טיפולפסיכולוגיאשדוד

 

 

הומוסקסואליות, נטייה מינית וטיפ

 

אנשים הומוסקסואלים או לסביות לא בחרו את הנטייה שלהם. קל יותר להיות הטרוסקסואל. עדיין, יש תוית לא פשוטה על אנשים בעלי נטייה מינית שונה, למרות ההתקדמות שחלה בתקופתנו. לעיתים קרובות ההומוסקסואל ( רוב הפונים הם הומוסקסואלים, וייתכן שהם סובלים מנטייה זו יותר מהלסביות) בטיפול הפסיכולוגי רוצה קודם לוודא שאכן זוהי נטייתו המינית. אחר כך הוא צריך לעבור תהליך של קבלה עצמית, שאינו קל, ולא פעם אינו מלא. הוא מתמודד עם השאלה למי לספר על ההומוסקסואליות שלו - בין המשפחה והחברים. הוא צריך להתמודד עם תגובות שאינן קלות, ולעיתים אפילו פוגעות מאוד, אחרי שסודו מתגלה ללא רצונו, או מרצונו. שאלות כמו כיצד אביא ילדים, האם אוכל למצוא בן זוג יציב - עולות בטיפול הפסיכולוגי. הטיפול מסתיים כשהמטופל חש שהוא מרגיש טוב יותר. טיפ ממני: זכרו והסבירו שלא אתם בחרתם בנטייה שלכם. עשרות שנים של מחקרים הניבו, נכון לעכשיו, את המסקנה, שאין גורם מסויים המביא לנטייה זו. ממצא זה חשוב גם להורים של הומוסקסואלים, אשר נוטים לעיתים להאשים את עצמם או לכעוס על הנער ההומוסקסואל. בברכת חיים קלים ככל הניתן, רחל בר-יוסף-דדון פסיכולוגית קלינית וכותבת טלפון: 053-2865956 # הומוסקסואלים #נטייהמינית #הומוסקסואליםטיפולפסיכולוגי #טיפולפסיכולוגיאשדוד #פסיכולוגיםאשדוד

מציאת זוגיות, רווקות וטיפים

זה לא קל להיות רווקים לאורך זמן בחברה שלנו, אלא אם כן האדם מעוניין בכך. אנשים מסביב נמצאים בזוגיות או נשואים ואת או אתה נמצאים לבד. האם אוכל מתישהוא למצוא בן זוג? האם מישהו ירצה בי? מדוע מי שאני רוצה בו - אינו רוצה בי, ולהיפך? הרווקות מעיקה אבל אפשר לצאת ממנה. כמה טיפים: נסו להתפשר. קבעו לעצמכם על מה אינכם מוכנים להתפשר ועל מה אתם כן מוכנים להתפשר. טיפ שני - מי רוצה אותכם? האם אפשר לנסות זוגיות איתו? אל תצפו לאהבה רומנטית מיד. מחקר מראה כי רוב קשרי הנישואים התחילו דווקא מחברות טובה וכמובן, טיפול פסיכולוגי יכול לעזור להבין דפוסים שגויים, סדרי עדיפויות, ולעזור להתנהל מול קשרים חדשים שמתחילים. בברכת יציאה הבדידות, רחל בר-יוסף-דדון פסיכולוגית קלינית טלפון: 053-2865956 #רווקות #מציאתזוגיות #בדידות #טיפולפסיכולוגיאשדוד #פסיכולוגיםאשדוד
 

וורקוהוליזם - התמכרות לעבודה, וטיפ

אנשים וורקוהוליסטים מכורים לעבודה שלהם. הם זקוקים לה כדי להרגיש טוב, ברמה כזו, שהצורך פוגע בהם או היקרים להם. זוהי אבן הבוחן להתמכרות בכלל - הפגיעה בחייו של המתמכר. 
אפשר לטפל בבעיה הזו בטיפול הפסיכולוגי. 
טיפ קטן: נסו למצוא לכם תחביבים. ציור, שייט, קריאת ספרות יפה. חברים. פתחו צדדים נוספים של אישיותכם.
אל תפגעו בגופכם, בנפשכם או ביקרים לכם. 
בטיפול הפסיכולוגי אני מקשיבה נותנת לפציינטים לפרוק את סבלם. אנחנו חושבים יחד על מטרות הטיפול והכלים. מי שמעוניין מקבל כלים מעשיים. אנחנו מנסים להבין לעומק את הבעיה בטיפול הפסיכולוגי. להבין את הרקע בו גדל המטופל. הטיפול מסתיים כשהמטופל חש שמצבו טוב. 
בברכת שלוות הנפש והגוף,
רחל בר-יוסף-דדון
פסיכולוגית קלינית וכותבת
מ.ר. 3151
טלפון 053-2865956

 

התלבטות סביב לימודים אקדמאיים, כולל טיפים

 בגילאי העשרים וגם אחרי כן, אנשים רבים מתלבטים סביב לימודים. אקדמאיים. מהו המסלול אשר מתאים לי? האם ללמוד באוניברסיטה או במכללה? האם ציוני הבגרות וציוני הפסיכומטרי שלי טובים מספיק? האם כדאי בכלל לעשות מבחן פסיכומטרי?

ובכלל - באיזה מקצוע ארצה לעבוד?

מה מעניין אותי? 

אלו שאלות מורכבות, אשר באמת יקבעו לא מעט את עתידכם. 

טיפ ראשון: אספו כמה שיותר מידע, ורק אז החליטו.

טיפ שני : החליטו לפי תחושת בטן

טיפ שלישי: הוסיפו גם שיקולים רציונליים, כמו המעשיות של הלימודים, האם תמצאו עבודה בעזרת לימודים אלו וכולי. 

טיפ רביעי: ( וקצת שיווקי מבחינתי)

פנו לטיפול פסיכולוגי שאתם מרגישים בו בנוח. 

להתראות

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

טלפון: 053-2865956

https://youtu.be/Tow0u95j

קשיים בהערכה עצמית

איך מטפלים בערך עצמי נמוך? האם לעיתים גם למטפלים יש בעיה עם ההערכה העצמית של עבודתם?

אותי הנושא עניין, עד כדי כך שכתבתי עליו מאמר. המאמר יצא באתר הגדול של המטפלים ברשת, ואני מביאה אותו כאן עבורכם, בין אם אתם מטפלים או אנשים המחפשים טיפול. יש כאן סקירה על מקורות הערך העצמי הנמוך, על מקורות הערך העצמי של המטפלים, וגם הצעות טובות איך להתמודד עם ערך עצמי נמוך.

לקח לי לא מעט זמן לכתוב את המאמר, וגם לתקן אותו מול עריכת האתר, אז הנה, עבורכם, וגם עבורי - אם להיות כנה:

https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=3889

יום חמישי. לא חסר מה לעשות.

140219

היום עבר מהר. עבודה, בישולים, ניקוי בית. היום עשיתי עבודות בית אחרי הצהרים. מה לומר - זה נתן לי אנרגיה. עכשיו אוכל לשבת יותר בקלות לכתוב את ה"חצי שעה ספר" שאני מחוייבת לעצמי. האמת? נדמה לי שאתמול לא כתבתי. אבל אני לא בטוחה בזה. אולי כתיבה היא עוד סוג של עבודות בית? אולי. בכל מקרה גם כאן עושים משהו, שאין לך חשק להתחיל. ותוך כדי העשייה - לא סובלים. ואחרי שמסיימים? אה, אתה ממש יכול לטפוח לעצמך על השכם, או על הבטן, בשביעות רצון עצמית: עשיתי מה שרציתי. יש לחיי משמעות. כן, באמת.

ונחזור לעבודות הבית?

אז היום ניקיתי שירותים קטנים. מלוכלכים יותר מדי לטעמי, הם היו השבוע. והעיקר? מצאתי פטנט איך לנקות אותם בלי לעמוד על הרגליים, שהן גם ככה עייפות. כבר כתבתי לכם, שלא היינו אמורים ללכת על רגלינו? שאבותינו האדם הקדמון הלכו בעצם על ארבע? אז אנחנו מדדים יותר מדי על רגלינו, וכן, כואבות לנו הרגליים. הפעילות שלנו לא תמיד מותאמת לגוף שלנו.

בקיצור - מצאתי שרפרף פלסטיק תכלת מתקפל. חדש. אני לא זוכרת היכן רכשנו אותו. והשרפרף הקומפקטי - נכנס בקלות לשירותים. התלהבתי. אני כבר בדילמה לגבי השירותים האלו לפחות כמה חודשים. הם מתכלכלכים לא מעט, אבל לא נוח לנקות אותם. קטן, צפוף, ואין איפה לשבת. אז עכשיו, משחגגתי את השרפרף המיוחד - ישבתי שם וקירצפתי. ואין כניקיון שירותים לעשות לך הרגשה טובה, הרי שם, בינינו, כמעט הכי מלוכלך, נכון? לא שכחתי לנקות גם את הכיור הקטן, את הרצפה, את הצינור שעובר מעל לרצפה, החלפתי אפילו מרבד כניסה לאמבטיה, שליד השירותים.

ו - קינחתי בכלים. המטבח היה מלוכלך, אז גם שטפתי היטב את הרצפה.

הנאה גדולה. יום חמישי עכשיו, והבית בטח עוד יתלכלך לא מעט, אבל אני את שלי עשיתי. והנה, עכשיו, במקום להקדיש חצי שעה למאמר שאני צריכה לסיים - אני כותבת לכם בבלוג הזה. הרי גם זה סוג של כתיבה, אולי גם מהבלוג הזה ייצא ספר בסוף?

אין לדעת.

טוב, מחר יהיו לי עוד עבודות בית, בעזרת השם, כמו שאומרים. אני מחשיבה גם את הבישולים כעבודות בית. אז כן, אצטרך להכין את ארוחת הערב של יום שישי, כלומר ליל שבת. ארוחה חגיגית, אתם יודעים. ביקשו כאן ארוחה חלבית, אז אכין רביולי, דג ברוטב אדום, תפוחי אדמה מוקרמים. וכן, אני רוצה גם להכין עוגת טורט עם עוגת קצפת. בינינו, אני לא אלופה גדולה בעוגות, אבל אעקוב אחרי מתכונים. נקווה לטוב.

אז בחדוות סיום ניקיון של יום חמישי אפרד מכם.

להתראות,

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

לאתר שלי לחצו כאן. כדאי.

לא הכל פשוט

270119

שבוע חדש. שוב עבודות בית. אני חייבת לומר, שלא צריך לייפות יותר מדי את עבודות הבית. לפעמים הן פשוט… כבדות מדי עלינו, מעייפות, מרגיזות. לפעמים אפילו מגעילות. 

היום כבר עשיתי שני סיבובים של עבודות בית - ספורט. אחד על הבוקר, כשקמתי, זה באמת עוזר לקום יותר טוב, והשני - לפני ארוחת הצהריים. עכשיו אני גם מלאה אחרי ארוחת הצהרים, וגם הבית די מסודר. טוב, לא לגמרי. אף פעם הבית שלנו לא ממש מסודר, אז לא לקנא. אני לא היפנית החמודה הזו, מארי קונדו. לא.

בינתיים מכונת שטיפת הכלים עושה רעש נמרץ. לא בטוח שהיא תיתן לי לנוח מנוחת צהרים, ואני נחה על כיסא של איקאה, בכניסה לבית, ממש בפתח המטבח.

נו, מילא.

החתול לוק התרחק ממני. הוא עוד סיבה לעבודות בית, אתם יודעים, צריך לנקות את הבגדים אחרי שהוא יושב עליך, במיוחד אם לבשת בגד כהה, וגם הוא ואחותו לאקי משאירים לא מעט שערות על הרצפה. נו, מילא.

אופס, מישהו ניסה בדלת. כמה נחמד, בעלי…

בכל זאת אני רוצה לנוח.

האם הוא ישגיח בסדר ובניקיון שעשיתי?

אני מקווה.

טוב, לא נהיה אישיים מדי, אז בברכת שבוע לא מתיש מדי של עבודות בית, אם אתם בכלל עושים אותו,

אפרד מכם,

רחל בר-יוסף-דדון
פסיכולוגית קלינית
אשדוד
053-28659556
לאתר שלי לחצו כאן. יהיה מעניין. 

למצוא זוגיות

יש אנשים שמוצאים זוגיות בקלות. באמת. לעיתים יש להם בני- זוג כבר מגיל העשרה. הם מסתדרים. 

אבל לא כולם מוצאים זוגיות בקלות. גברים ונשים רבים חשים עצמם ״פגומים״ משום שהם בשנות העשרים המתקדמות שלהם, או בשנות השלושים או הארבעים - ועדיין אין להם זוגיות קבועה. 

הקושי למצוא זוגיות יכול להפריע מאוד. הוא  יכול לפגוע בהערכה העצמית של האדם. הקושי למצוא זוגיות יכול לפגוע בצורך הבסיסי למצוא לעצמך חבר אמיתי, קרוב ואינטימי באמת. הקושי למצוא זוגיות

הופך אותך לעיתים מבודד בחברה שרובה בנויה מזוגות ומשפחות, ומעל לכל - הוא חושף אותך יותר לסכנות הבדידות ומקשה בהקמת משפחה. 

האם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור לאנשים שמתקשים למצוא זוגיות? 

בהחלט כן. זכור לי שבגילאי העשרים שלי רבים ממכרי וחברי הלכו לטיפול פסיכולוגי והקדישו חלקים גדולים ממנו לשאלה הזו: למה אני לא מצליחה למצוא בן-זוג? למה בנות לא מספיק רוצות אותי? למה קשרים שלי מתקלקלים באיזשהוא שלב ומתפרקים? 

רוב החברים והחברות שלי מצאו זוגיות, ואף זוגיות טובה. כן, אין ספק שטיפול פסיכולוגי טוב הוא אחד המקומות החשובים ביותר שבהם ניתן ללמוד אילו טעויות עושים בניסיונות ליצירת קשר זוגי, בבחירת בני זוג ובהתנהלות ובציפיות בתוך זוגיות. 

אני טיפלתי בלא מעט מטופלים שנעזרו בטיפול כדי למצוא בני זוג או כדי לשפר מערכות יחסים, לפני הנישואים, שלא היו טובות. 

אבל איך בעצם עוזר הטיפול הפסיכולוגי במציאת זוגיות מתאימה?

בטיפול הפסיכולוגי מדברים על הציפיות מבן הזוג או בת הזוג, מפני שלעיתים אנשים מפתחים ציפיות גבוהות מדי, המקשות עליהם למצוא בן זוג שיש לו גם חולשות וחסרונות. בטיפול הפסיכולוגי מדברים על הדימוי העצמי של המטופל, שלעיתים הוא נמוך מדי, וכך מפריע ביצירת הקשר הזוגי. בטיפול הפסיכולוגי מתאפשרת קבלה עצמית של האדם, על ייחודו וחסרונותיו - קבלה שעוזרת מאוד ביצירת קשר זוגי מתוך מקום של נינוחות וביטחון עצמי. 

חשוב גם לעסוק בטיפול הזוגי בדפוסים שעלולים לקלקל לאדם את הקשר הזוגי שהתחיל. דפוסים של תלות -יתר, של ביקורתיות, של קושי להיפתח או של קנאה מוגזמת ושתלטנות - יכולים לפגוע בזוגיות. הפסיכולוגית מזהה דפוסים אלו מתוך מה שמספר לה האדם, מצביעה עליהם ומנסה יחד לעזור לאדם להתמודד איתם ולהחליפם בדפוסים בריאים ונעימים יותר לאדם עצמו ולבן הזוג או בת הזוג שלו. חשוב כמובן גם לדבר על דפוסי הזוגיות שחווה האדם במשפחתו. האם הוריו הסתדרו היטב? מה הוא למד לטובה או לרעה מהזוגיות שלהם? האם הוא משחזר, מבלי להיות מודע לכך,  בניסיונות הזוגיות שלו דפוסים שספג מהוריו? 

נושא נוסף שחשוב לעסוק בו בטיפול הפסיכולוגי הוא ניסיונות וחוויות קודמות של זוגיות. האם הוא נכווה יותר מדי בזוגיות קודמת? ואולי הוא עדיין מתגעגע לזוגיות מהעבר שהוא תופס אותה כאידיאלית? ואיזה לקח לימדו אותו הקשרים הקודמים שלו?

ומה לגבי הצד המקצועי בחייו של האדם? אולי הוא עדיין חש שלא השקיע מספיק בהתפתחותו המקצועית ולכן עדיין אינו בשל לקשר משמעותי? מה הוא צריך להשיג בחייו המקצועיים כדי שיתפנה באמת לקשר זוגי טוב?

רשמתי כאן כמה נושאים חשובים, שעולים בטיפול פסיכולוגי שמטרתו שיפור יכולות הזוגיות ומציאת זוגיות. אני מניחה שפירוט הנושאים האלו העלה גם בכם מחשבות על עצמכם. וזה טוב...

אז אפרד כאן מכם,

בברכת הבנה עצמית טובה וזוגיות טובה, 

רחל

ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד.

טל,:08-8659590

טיפול פסיכולוגי בעת פרידה זוגית

לעיתים פרידה זוגית היא בלתי נמנעת. למרות שאחד מבני הזוג עדיין מוכן לתקן את הקשר - בן הזוג השני כבר החליט להיפרד. 

תקופה זו אינה תקופה קלה לבן הזוג שנפרדים ממנו. גם לאדם שמתלבט אם להיפרד או לא - אין זו תקופה קלה. עצם הצורך להחליט אם להישאר בזוגיות הלא מושלמת מטלטל את האדם בקושי גדול ובהתלבטות מבלבלת וקורעת. 

בדרך כלל במצב זה מגיעים בני הזוג לבדם לטיפול הפסיכולוגי. כל אחד מהם זקוק למרחב שלו כדי לספר מה קורה בזוגיות, לפרוש בפני הפסיכולוגית את הקשיים הרגשיים שהוא עובר ולקבל ייעוץ והכוונה. 

אין להקל ראש  במה שיכול לתת טיפול אישי בתוך תהליך של משבר זוגי או של פרידה. 

הטיפול הפסיכולוגי הוא המקום שבו יכול האדם ״להניח״ את צרותיו במלואן, על כל כובדן והכאב שהן גורמות לו. בטיפול הפסיכולוגי האדם יכול לקבל הבנה אמיתית, השתתפות והכוונה. הפסיכולוגית גם יכולה להראות לאדם את הכוונות האפשריות של בן-זוגו או בת-זוגו, שלא היה מודע להן - מפני שראה את העימות הזוגי מתוך הפחדים והכעסים שלו. ניסיון כזה להבין את בן הזוג השני יכול להיות פורה מאוד ולהקטין את מעגל הכעס, את עוצמת התוקפנות ואת רגשות החרדה העצומים שמתעוררים במשבר זוגי קשה או לקראת

פרידה זוגית. 

לעיתים טיפול פסיכולוגי כזה יכול להביא להצלת הזוגיות. ולעיתים הוא יכול לאפשר פרידה קלה יותר. פרידה, שבה למטופל יש מקום שיכול להרגיע אותו, לייעץ לו ולעזור לו לעבור את תקופת הפרידה בצורה סבירה. 

העוצמות העזות של הרגשות שאני רואה לרוב בעת פרידה זוגית גורמות לי להמליץ למי שעובר פרידה כזו - לשקול פניה לטיפול פסיכולוגי מכיל, תומך ומייעץ. טיפול שיאפשר לא רק להיפרד בשלום, אלא גם לבנות הכנה ותקווה לעתיד טוב אחרי הפרידה. עתיד שיש בו אפשרות לתיקון החוויות הקשות שהיו, לצמיחה ואף למציאת זוגיות חדשה, מתאימה יותר. 

ד״ר רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית העובדת באשדוד. 

טלפון: 08-8659590

על טיפול פסיכולוגי בדיכאון ובמצבי רוח

 

נשים רגישות יותר מגברים לעצב ולמצבי רוח, אך גם גברים יכולים לסבול מעצב, מצבי רוח ודיכאון. 

איך מתמודדים עם עצבות, דיכאון ומצבי רוח? ואיך טיפול פסיכולוגי יכול לעזור במצבים האלו?

קודם כל, טיפול פסיכולוגי עוזר  ״לפתוח״ את הבעיות, שנראות לעיתים סבוכות וללא תקווה. ״לפתוח״ במובן של פקעת שנראית סבוכה ומלאת קשרים. וגם לא מובנת. השיחות בטיפול הפסיכולוגי עוזרות להתיר את הקשרים. הן עוזרות להבין: מדוע את עצובה? מדוע את מדוכאת? מה גורם לך למצבי רוח? מה חסר לך בחיים שלך?

כמובן שגם עצם הפתיחה והדיבור על הנושא באווירה פרטית, לא שיפוטית ומקבלת - עוזרת מאוד. ההבנה של הבעיה עוזרת להבין שהעצב והדיכאון לא הופיעו ״סתם״.  שיש להם ״סיבות טובות״. וההבנה הזו נותנת לגיטימציה לרגשות הקשים, ומרגיעה. וההבנה עוזרת כמובן לנתח ולדעת רציונלית מה השתבש. ושאפשר לתקן. אסור לזלזל בניתוח הרציונלי של בעיות. ובהחלט חמישים דקות של שיחה שבועית עוזרות להבין ולנתח את הבעיות בחיים שלך שגורמים לך להיות לא שמחה. או לא שמח. 

עצם השיחה של אדם על בעיותיו עוזרת לו להבין אותן הרבה יותר טוב מפני שהשיחה עוזרת לאדם עצמו לראות באור ברור יותר את ה״שדה״ הכולל. השיחה עצמה בטיפול הפסיכולוגית יוצרת יש מאין: היא יוצרת הבנות והארות חשובות, שללא השיחה אדם לא היה מגיע אליהן.

הפסיכולוגית שמקשיבה לך אומרת לך כמובן גם את הבנותיה המקצועיות לגבי הבעיות ומדוע את עצובה. או עצוב. היא גם מגלה אמפתיה והבנה לרגשות. אני אישית גם מציעה פתרונות כשצריך. מעודדת. 

מלמדת טכניקות וכלים מעשיים למי שזקוק ומעונייין.

וכל אלו עוזרים. 

וכמובן שיש גם את העבודה האישית של כל אחת ואחד אחרי הפגישה. הדברים שדוברו בפגישת הטיפול הפסיכולוגי ממשיכים לעשות את העבודה שלהם גם אחרי הפגישה. המסרים מחלחלים.  המילים שאמרה הפסיכולוגית משפיעות. ההבנות שהאדם הבין בעצמו בטיפול הפסיכולוגי ממשיכות להיבחן במצבים השונים של חייו, לאורך השבוע. 

בהדרגה מתחיל להיות שיפור במצב הרוח הכללי. גם אם השינוי אינו מיידי, הרי רואים הקלה בבעיות ושיפור משמעותי והדרגתי באיכות החיים.

את הטיפול הפסיכולוגי ממשיכים כל עוד מרגישים שזקוקים לו. כל אחד מרגיש לכמה פגישות הוא זקוק. יש אנשים שבאים לטיפול של שנה או שנתיים ואף יותר. יש המסתפקים בחצי שנה. ויש המשתמשים בכמה פגישות בלבד וזה מספיק להם. במיוחד כשהבעיות אינן חמורות. 

לסיכום, עם דיכאון ועצבות חשוב ואפשר להתמודד. הטיפול הפסיכולוגי עוזר להתמודד עם דיכאון בעזרת שיחות באוירה מקבלת ומבינה ומייעצת. בהדרגה חל שיפור באיכות החיים ובמצב הרוח. כן, כדאי להשקיע בעצמנו כשצריך, כדי שלא לסבול וכדי לשפר את ההרגשה הכללית. 

גיל המעבר

גיל המעבר אינו גיל קל לנשים רבות.

נכון, מייחסים לגיל המעבר הרבה בעיות שיכולות לקרות בכל מיני גילאים אחרים בחיים. אבל בכל זאת - אין עשן בלי אש: בגיל המעבר קורים שינויים כימיים בגוף של האישה, והם יכולים להשפיע על מצבי-הרוח, על השינה וגם על המיניות.

על המיניות? 

אתן אולי מתפלאות.

כן, ברור. כי הרי המיניות היא תחום רגיש גם כך. כשלנשים אין מצב רוח טוב - המיניות נפגעת. כשלנשים יש כעסים - המיניות נפגעת. כשנשים עייפות מדי - הרי ברור, שהמיניות נפגעת. וגם כשלא יוצאים מספיק לחופשות מהנות - המיניות נפגעת...

ישנן הרבה דרכים להתמודד עם בעיות במיניות, ועם בעיות מיניות בגיל המעבר. בטיפולים הפסיכולוגיים אני מדברת עם נשים איך לשפר את המיניות שלהן. כי הרבה נשים באות כדי לדבר על המיניות שלהן. 

וזה מצוין בעיני. אני מאמינה שחשוב לדבר על המיניות גם אם זה מביך.

ובסופם של הטיפולים האלו אני שמחה לשמוע, כי יש שיפורים גדולים מאוד בתפקוד המיני של הנשים. ושהן ממש מרוצות מעצמן. ומהזוגיות שלהן.

והנה, כאן אני מביאה לכם מדבריה של רופאה בנושא מיניות בגיל המעבר. הקטע מיועד לנשים, אבל לא יזיק גם לגברים אם יקראו אותו. כי ידע, עבור שני המינים - הוא כוח. וככל שאני יודעים יותר על המיניות שלנו אנחנו יכולים להיות יותר "חזקים" בה.

אז בברכת מיניות טובה כמה שאפשר,

אפרד כאן עכשיו מכם.

ולא לפני שאתן לכם את הלינק לדברי הרופאה, שאותה הזכרתי קודם:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4513682,00.html

להתראות,

רחל

מה אפשר ללמוד מהאדם הקדמון?

היום ישנה תנועה שלמה המעריכה את התקופה הפליאוליתית. גם אני מעריכה דברים מסוימים בחברה ההיא. 

את האוכל הפשוט והטעים שהם אכלו. את החיים בחוץ, וגם במערה. את חוויות השיתוף. את היכולת לא לעבוד יותר מדי.

בארץ מייצגים את התנועה הזו מיקי בן דור ומר קדמוני. שניהם גם כתבו ספרים בנושא. אתם מוזמנים לגגל.

וכאן, מדוקטור אשר עידן, המומחה לרשתות חברתיות מאוניברסיטת בר-אילן, לינק מצוין על החיים הפליאוליתיים.

אותי אישית זה ממש מרתק.

ואותכם?

אתם מוזמנים לקרוא בלינק הזה.

שווה.

גם אני אנסה כאן לכתוב יותר על הפליאוליתיים. כשאוכל.

להתראות,

רחל

וזה הלינק. צריך לעשות העתק-הדבק לגוגל:

http://www.pelicanbooks.com/human-evolution/

גיל עשרים ומשהו

גיל עשרים ומשהו הוא גיל חשוב. בגיל הזה אתם בונים את העתיד שלכם. כן, ברצינות, אני לא צוחקת. בגיל הזה אתם מחליטים אם ללמוד או לא, ומה ללמוד. בגיל הזה אתם מתנסים בקשרים עם בני המין השני. בגיל הזה אתם נפרדים בהדרגה מבית ההורים. בגיל הזה אתם גם מתמודדים עם בעיות ש"סחבתם" מגיל ההתבגרות.

האם אתם מרגישים שאתם יודעים לחיות "נכון" את הגיל הזה?

האם טוב לכם בגיל הזה?

בנות רבות בגיל הזה סובלות מחרדה ודיכאון. הן מוטרדות מהקשרים שלהם עם בנים. הן מתלבטות בקשר ללימודים או לומדות בלימודים תובעניים. הן מתמודדות עם ההורים. הן מנסות לעבור למגורים לבד, ולא תמיד מצליחות.
בנים רבים מתלבטים עם שאלות של לימודים, קריירה, בחירת בת זוג, ולפעמים גם שאלות של נטייה מינית וזהות מינית.

אז איך אתם עוברים את הגיל הזה?

האם אתם יכולים לצלוח אותו בצורה סבירה?

אל תתייאשו. 

בגיל הזה אתם זורעים את זרעי ההצלחה שלהם אחר כך. גם אם נורא קשה לכם, גם אם אתם מדוכאים או חרדים - האמינו כי בעוד כמה שנים יהיה טוב יותר. כי החרדות יהפכו לביטחון. כי הדיכאון יהפוך לשמחה ולעיתים גם לאושר.

הגיל הזה הוא באמת גיל קשה להרבה אנשים.

ואם אתם זקוקים לעזרה או לייעוץ - אתם יכולים לפנות אלי.

טלפנו אלי.

אדבר איתכם בטלפון ואחשוב איתכם אם אני יכולה לעזור לכם מבחינה מקצועית.

כי חשוב לציין:

טיפול פסיכולוגי ממש ממש יכול לעזור.

להתראות, והחזיקו מעמד,

ממני,

רחל

כאב נפשי והתפתחות אישית

כמעט שלא יכולה להיות התפתחות בחיים בלי כאב נפשי. האם אתם זוכרים תקופות שבהן חוויתם כאב נפשי, אבל אחר כך הגיעה התפתחות טובה וחדשה?

ומה אתם זוכרים מהכאב ההוא? ואיך הוא גרם לשינויים הטובים?

טבעי, שאיננו רוצים לחוש כאב. אנו רוצים להרגיש מאוזנים ומאושרים רוב הזמן.

אבל למרבה הצער זה לא המצב. למרבה הצער אנו עוברים בחיים הרבה שינויים ותהפוכות, והם מביאים איתם גם כאב וסבל.

השאלה היא אם אנחנו מסוגלים להכיל את הסבל. 

והאם בעקבות הסבל יבוא גם שינוי.

טיפול פסיכולוגי יכול לעזור בהכלה של הסבל, בהבנה של מה שקורה, וגם ב"לידה" של השינויים החדשים.

אנשים מבינים זאת. אנשים מגיעים לטיפול עם ציפייה שיוכלו לחלוק את הסבל שלהם בחופשיות. עם תקווה שיהיה מי שיבין אותם. ועם אמונה, שאחרי הסבל הם "יולידו" מתוך עצמם משהו חדש. משהו שאולי לא היה להם אף פעם לפני כן.

אולי הבנות חדשות. אולי שינויים ממשיים בחיים. אולי רגיעה מסויימת. אולי ויתור על שאיפות לא אפשריות.

כל מה שקורה כאשר אנחנו מתפתחים.

אז בברכת התפתחות חשובה, גם אם כואבת, אפרד מכם.

רחל

מהו טיפול פסיכולוגי?

מהו טיפול פסיכולוגי אם לא קודם כל ההבנה, שיש לי בעיה.

מהו טיפול פסיכולוגי אם לא הנכונות להיכנס לאזורים הכואבים של חיי.

מהו טיפול פסיכולוגי אם לא הנכונות לספר גם דברים לא טובים על עצמי למישהו אכפתי.

מהו טיפול פסיכולוגי אם לא היכולת לעבוד על המקומות הקשים שלי.

מהו טיפול פסיכולוגי אם לא הזדמנות לשינוי.

חופשה חשובה

אנשים צריכים לדעת לקחת חופשות. זה דבר די ברור, ובכל זאת אנשים לא עושים זאת. מתוך עדויות ידוע לנו למשל, כי במשך מיליוני שנים גברים ונשים לא עבדו כל כך קשה כפי שאנחנו עובדים היום. הם נחו הרבה יותר. הם רקדו, הם שרו,  ובילו באופן טבעי בחיק הטבע.

האם אנחנו מסוגלים מדי פעם לעצור את שטף חיינו המהיר ולומר לעצמנו: הגיע הזמן לחופש? הגיע הזמן לנוח? היגע הזמן להתאוורר קצת מטרדות היומיום?

מחקרים מראים, כי חופשות קצרות מדי פעם הן דרך נפלאה להתרענן כך מחיי היומיום.

אז בברכת היכולת לעצור מדי פעם את חיינו ולדעת לנוח אפרד מכם,

רחל

נשים, שמורנה על עצמכן...

איך עושים את החיים של הנשים קלים קצת יותר?

כתבתי עכשיו פוסט על כך באתר שלי.

אתם מוזמנים להיכנס ולקרוא. יש שם גם לינק למתכון חמוד עם קישואים וגבינה... יאמי. ממש שווה. לדעתי.

והנה הלינק לפוסט שכתבתי.
תיהנו מן הקריאה!
רחל

קשרים קשים

לא כל הקשרים הם קלים.

כתבתי טקסט על כך בזמן כעס שלי על אדם מסוים. הכעס היה בתקופה של מבצע "צוק איתן". המבצע יצר מצבים רגשיים לא קלים.

אני מביאה את הטקסט כאן, בבלוג שלי:

המצב מעלה עוצמות רגשיות גבוהות מאוד לעיתים. זה מתבטא גם בשיחות מילוליות ושיחות ברשת. כל שיחה שהיא. יש פערי מידע בין אנשים. הרצליה לעיתים אינה מבינה את אשדוד. אנשים בארצות רחוקות אינם קולטים אותנו.
זה טבעי.
השאלה אם אפשר להתמודד את זה.
ישנם קשרים שעומדים בעוצמות הרגשיות האלו. ישנן קשרים שלא. עצוב כמה חוסר אמפתיה יכולה להיות לאנשים מסוימים כלפיך כשאתה במצב הרגיש הזה של מלחמה.
מה עושים?
יש להכיל את הכאב, את הפגיעה.
יש להבין את הזולת. לפעמים לא כדאי להבין את הזולת אלא רק להכיל את עוצמת הפגיעה והזעם של עצמך. אמפתיה אינה הכרחית תמיד.
לפעמים צריך רק לדעת להגן על עצמנו. לפתח את האמפתיה אחר כך.
וכמובן:
יש להסיק את המסקנות הראויות, בהתאם.
לנתק או לצמצם קשרים שלא הוכיחו עצמם בעת הזו.
עצוב, אבל זה המצב.
ובולבי כותב על כך הכי יפה:
קשרים אמורים לספק ביטחון.
אם הם אינם עושים זאת - יש להסיק את המסקנות.
המסקנות אינן תמיד נחרצות. לעיתים דרוש רק שינוי קטן בקשר. התנצלות.
ג'ונסון כותבת על כך נפלא.
גם גוטמן.
אבל מה שצריך לנתק - יש לנתק.
עניי עירך קודמים.
אנחנו קודמים לזולתנו. במיוחד אם הוא רחוק. במיוחד אם הוא נחווה כרע ואכזרי. במיוחד אם הוא אינו תורם לנו דבר. במיוחד אם הוא מזיק.
מילים קשות מבחינתי.
אני בדרך כלל אוהבת אדם.
בדרך כלל.
לא תמיד.
גם ליאנוש קורצ'אק היו גבולות, אני מניחה.
וגם לדלאי למה.
מאשדוד המחכה לטיל הבא.
רחלי

אהבה כרגש

אהבה היא סוג של רגש.

עצם הסיווג הוא חשוב.

אני מביאה כאן לינק טוב לערך אהבה בויקיפדיה.

אתם מוזמנים לקרוא.

זה חשוב, לדעתי:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94

בברכה, 

רחל

וזכרו:

ידע הוא כוח. ידע משפר את יכולתנו להתמודד בחיים.