‏הצגת רשומות עם תוויות התמודדות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התמודדות. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 26 באוגוסט 2014

לחיות עם מחלה כרונית


אנשים רבים מסתובבים ביננו תוך שהם סובלים ממחלה כרונית. לפעמים מדובר בנכות. לפעמים בסרטן. או בסכרת. או בתסמונת התשישות הכרונית. או אפילו גם בבעיות גב מתמשכות. גם מחלות מעי דלקתיות הן מחלות כרוניות. 
לא קל להתמודד עם מחלה כרונית. מפני שנוסף לסבל הגופני על האדם להתמודד גם עם לחצים רבים, הנובעים מן המחלה. לפעמים אלו לחצים רגשיים של ייאוש או תסכול. לפעמים אלו לחצים חברתיים, הקשורים לחוסר הבנה של האנשים את הבעיות. או לבדידות מסוימת שנכפית בגלל המחלה. לעיתים המחלה מביאה עמה גם קשיים כלכליים וחרדות סביב קשיים אלו. 
וכמובן שישנה ההתמודדות עם הכאבים או העייפות או כל בעיה גופנית אחרת הנובעת מן המחלה. 
אז איך באמת אנשים מתמודדים? איך הם שורדים למרות היותם חולים במחלות כרוניות, לפעמים במשך שנים רבות?

ראשית יש לציין כי גם לחולה כרוני ישנן תקופות של שיפור בהן הוא מרגיש טוב יותר. תקופות אלו נותנות לו אפשרות לחיות יותר בנוחות ומשפרות את איכות חייו והרגשתו. 
בתקופות הקשות חולים כרוניים באמת נדרשים לכוחות נפש מיוחדים על מנת לשרוד את הקשיים. הם נדרשים אז להתמודד עם קושי גופני ונפשי ולשם כך הם זקוקים לדרכי התמודדות שונות. 
יש המתמודדים בעזרת תפילה. יש המתמודדים בעזרת טיפול פסיכולוגי. יש המדחיקים את בעיותיהם ומנסים לבדר עצמם באמצעות דברים המסיחים את הדעת כמו ספרים או טלויזיה. 
מרכיב חשוב מאוד בתקופות הקשות של מחלות כרוניות הוא תמיכה חברתית ומשפחתית. תמיכה של אנשים שעוזרים לאדם, מעודדים את רוחו, עוזרים לו במגבלות הפיזיות שלו - היא חשובה מעין כמוה. העזרה הזו משדרת אכפתיות ואפילו אהבה. היא מחזקת את האדם, שכוחותיו מוחלשים באותה תקופה.
חשוב גם, שהאדם החולה יידע כמה שיותר על המחלה שלו וירגיש פעיל לגבי הטיפול בה. קריאה ובירור על המחלה, על מה שמחריף אותה ומה שמשפר את המצב - יכולים להועיל מאוד. גם שיתוף פעולה חיובי עם רופאים ומטפלים טובים הוא חשוב. חשוב שלחולה יהיה קשר טוב עם הרופא המטפל שלו. שהוא יחוש שהרופא מכיר אותו, ושאכפת לו ממנו. שהחולה ירגיש, שהרופא חש אחריות לשפר את המצב הבריאותי שלו כמה שהוא יכול. הרופא במצבים אלו נתפס כאיש החזק והאחראי. מעין תחליף לדמות ההורה, שטיפל בנו כשהיינו ילדים וחולים. בידיו הידע והניסיון, וגם הרצון הטוב להתאים את הטיפול לפי מצבו העכשווי של החולה. 
גורם נוסף שיכול לעזור הוא אופטימיות והבנה שהחרפה של המצב הרפואי היא זמנית, ושצריך ללמוד אותה כדי להתגבר עליה. קל לשקוע בייאוש כאשר הגוף אינו מתפקד היטב ומנטרל אותך. צריך באמת שכנוע פנימי ומידה מסוימת של אופטימיות כדי לראות בהחרפה של המחלה תהליך, ולא מצב סטטי שאין ממנו יציאה. כדי לשמור על האופטימיות חשובה התמיכה של האנשים הקרובים וגם שיתוף הפעולה הצמוד והטוב עם הרופא. 
לסיכום - לחיות עם מחלות כרוניות מציב בפני החולה קשיים מיוחדים. כוחות נפש, תמיכה חברתית, ידע על המחלה ושיתוף פעולה טוב עם הרופאים - יכול להקל על הקשיים, העולים בעיקר בתקופות של החרפות במצב הגופני. 

והנה, כאן צירפתי לרשימה תמונה של פרח יפה. כי, באמת, מי שסובל ממחלה כרונית זקוק ליופי ולעידוד בחיים שלו - כדי להתמודד עם הקשיים ולהשיג כמה שיותר בריאות. 




יום שלישי, 22 ביולי 2014

גיל עשרים ומשהו

גיל עשרים ומשהו הוא גיל חשוב. בגיל הזה אתם בונים את העתיד שלכם. כן, ברצינות, אני לא צוחקת. בגיל הזה אתם מחליטים אם ללמוד או לא, ומה ללמוד. בגיל הזה אתם מתנסים בקשרים עם בני המין השני. בגיל הזה אתם נפרדים בהדרגה מבית ההורים. בגיל הזה אתם גם מתמודדים עם בעיות ש"סחבתם" מגיל ההתבגרות.
האם אתם מרגישים שאתם יודעים לחיות "נכון" את הגיל הזה?
האם טוב לכם בגיל הזה?
בנות רבות בגיל הזה סובלות מחרדה ודיכאון. הן מוטרדות מהקשרים שלהם עם בנים. הן מתלבטות בקשר ללימודים או לומדות בלימודים תובעניים. הן מתמודדות עם ההורים. הן מנסות לעבור למגורים לבד, ולא תמיד מצליחות.
בנים רבים מתלבטים עם שאלות של לימודים, קריירה, בחירת בת זוג, ולפעמים גם שאלות של נטייה מינית וזהות מינית.
אז איך אתם עוברים את הגיל הזה?
האם אתם יכולים לצלוח אותו בצורה סבירה?
אל תתייאשו. 
בגיל הזה אתם זורעים את זרעי ההצלחה שלהם אחר כך. גם אם נורא קשה לכם, גם אם אתם מדוכאים או חרדים - האמינו כי בעוד כמה שנים יהיה טוב יותר. כי החרדות יהפכו לביטחון. כי הדיכאון יהפוך לשמחה ולעיתים גם לאושר.
הגיל הזה הוא באמת גיל קשה להרבה אנשים.
ואם אתם זקוקים לעזרה או לייעוץ - אתם יכולים לפנות אלי.
טלפנו אלי.
אדבר איתכם בטלפון ואחשוב איתכם אם אני יכולה לעזור לכם מבחינה מקצועית.
כי חשוב לציין:
טיפול פסיכולוגי ממש ממש יכול לעזור.
להתראות, והחזיקו מעמד,
ממני,
רחל


יום שני, 25 בנובמבר 2013

אל תישבר - תיאבק

ויקטור פרנקל, המוכר לכולנו מספרו החשוב "האדם מחפש משמעות" כתב משפט יפה. הוא כתב: "אני נאבק משמע אני קיים". בשונה מדה-קרט, הפילוסוף הצרפתי שכתב "אני חושב, משמע אני קיים", פרנקל רואה במאבק סימן לחיים חיוביים ומשמעותיים.

אני אוהבת את המשפט הזה של ויקטור פרנקל. פרנקל בעצם אומר לנו: אתם לא חייבים להיות מאושרים בחיים שלכם. אתם לא חייבים להיות ללא בעיות. אבל – הילחמו למען חייכם. למען חיי האנשים החשובים לכם. למען מטרות החשובות לכם. הילחמו. אל תיכנעו.
כולם, כמעט, מכירים הרי את סיפורו של ויקטור פרנקל בתקופת השואה: פרנקל שרד את מחנה הריכוז בשואה מפני שאמר לעצמו שיש משמעות לחייו. הוא בנה עבור עצמו מטרות שלמענן כדאי להמשיך ולחיות בסבל הגופני והנפשי הנורא של מחנה הריכוז. בניגוד לאסירים אחרים, שנשברו, וחלקם אף התאבדו כי לא יכלו לשאת את הסבל הנורא - פרנקל החליט להמשיך לחיות עבור המטרות שיגשים אחרי שישתחרר ממחנה הריכוז. וכפי שכתב, העובדה שהציב לעצמו משמעות עבורה כדאי לחיות – אפשרה לו להמשיך ולשרוד במחנה הריכוז.
אז מהן המטרות שלכן? מה גורם לכם לסבל ולקושי ועבור מה אתם רוצים להילחם ולהיאבק?
אל תצפו לחיים מושלמים עבור עצמכם. חיים מושלמים כנראה כמעט ולא קיימים. אולי לכמה דקות, אבל לא יותר מזה. החיים מלאים קשיים, ותסכולים.
אבל עמדת המאבק יכולה לעזור לנו להרגיש טוב יותר. במקום להיכנע ולהידרס תחת הקושי והריחיים של הקשיים, אנחנו יכולים להחליט להיות אקטיביים. להיאבק. להילחם למען המטרות שחשובות לנו. לפעמים המטרות הן בריאות טובה יותר, או זוגיות טובה יותר, או הורות טובה יותר. או שיפור בפרנסה. אנחנו נילחם. לא נשב סתם ונבכה על מר גורלנו.  
ועצם המאבק ייתן טעם ומשמעות לחיינו.
המאבק יגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו.
וכן, גם בטיפול פסיכולוגי אנחנו נאבקים. אנחנו נאבקים בשדים של עצמנו. בבעיות שקפצו עלינו, בלי שהזמנו אותם. בקשיים ביחסים הבין-אישיים. אנחנו נאבקים עד שהים נרגע ואפשר להמשיך לשחות בשקט יחסי. עד למאבק הבא.

רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "93 כלים לאושר"