פרסום ראשון בכתב עת לועזי

 מתרגשת להניח כאן לינק לפרסום ראשון שלי בכתב עת לועזי. בעה

https://www.longdom.org/open-access/therapists-sense-of-low-selfesteem.pdf

המלצות

 אך טבעי הוא, שתרצו לקרוא המלצות על המטפל. פציינטים אינם נותנים המלצות, מפני שאין זה אתי. אבל מדריכים וקולגות - כן.

כמה המלצות שלי. סליחה על חוסר הצניעות, אבל אולי זה יעזור לכם להגיע אלי ולבטוח באיכות הטיפול שתקבלו. איני מושלמת, אבל כנראה איני גרועה מאוד, גם כן. 

"מן ההתחלה התרשמתי מגישתה האמפתית, המסורה והמכבדת כלפי מטופליה, ומיכולתה ליצור עמם קשר טיפולי משמעותי ומועיל. רחלי ניחנה בחריצות וביושרה פנימית גבוהות שבאות לידי ביטוי בהשקעתה ובמחויבותה למטופלים." ענת תנעמי שפרינצק, פסיכולוגית קלינית בכירה

"אני ממליץ להגיע אליה לטיפול או להדרכה, ולחבור איתה במעשה הטיפולי וגם לקרוא ספרים  מאמרים מקצועיים פרי עטה." אלי אבידר, פסיכולוג חינוכי מומחה בכיר 

 

"רחל עובדת עם מכון הקבע כפרילנסרית בקליניקה שלה באשדוד מזה למעלה מעשר שנים, אנו מפנים אליה בתקופה זו אנשי קבע לפסיכותרפיה. 

לאורך כל השנים אנחנו מכירים את רחל כפסיכולוגית רצינית אשר מסורה מאוד למטופלים שלה כמו גם להתמקצעות שלה ורכישת מגוון של כלים טיפוליים. 

אשמח לשוחח במידת הצורך,

בברכה,

משה סמילנסקי מורן

פסיכולוג קליני מומחה ומדריך בכיר

מה.ר.3294

 

"לכל אורך התקופה מגלה רחל יכולות מקצועיות גבוהות מאוד, מיטיבה לאבחן ולבנות תוכנית טיפולית בהתאם לצרכי המטופל. רחל מרשימה ברצינות, מסירות ואחריות למטופל ויוצרת ברית טיפולית המבוססת על אמון. בנוסף, בולטת יכולת אמפתית גבוהה, אכפתיות ורצון אמיתי לקדם ולעזור. המטופלים של רחל מביעים שביעות רצון גבוהה וניכרת התקדמות בזכות התהליך הטיפולי. בברכה, 

ליבנה חדווה ונקרט ניבה

מפקחת שירותים סוציאליים ועובדת סוציאלית"

משרד הביטחון, 2007   

מתוך המלצה לספר, העוסק ביעילות הטיפול הפסיכולוגי, העומד לצאת לאור ב-2021:

"הנימה הידידותית יוצרת מסגרת תקשורתית לכותבת, לחשוף את עולמה הפנימי ואת מחשבותיה באווירה של אינטימיות שהדיבור והמחשבה נפרשים בה בחופשיות . בחלקים המציגים גישה פסיכולוגית סדורה, מצטטת הכותבת את הידע המחקרי המעודכן, ובכך היא מסייעת בתהליך הקרוי "חינוך פסיכולוגי".

אני ממליץ על קריאת סדרת הרשימות הזו. אני אישית נהניתי מאוד מקריאתן."

נחי אלון,  פסיכולוג קליני מזה 45 שנים, עוסק בהיפנוזה ובמדיטציה, מדריך בהיפנוזה, ממייסדי בית הספר לתורת הנפש הבודהיסטית 'פסיכו־דהרמה'

 

 

פרידה בזוגיות, עם טיפים

פרידה היא חוויה קשה, במיוחד אם את או אתה הנעזבים. לא מעט אנשים מגיעים לטיפול הפסיכולוגי עקב פרידה כזאת ושברון הלב שהיא גורמת. פרידה בזוגיות יכולה לגרום לדיכאון, חרדה, ירידת ערך עצמי וייאוש. גם כעסים וביקורת עצמית הם חלק מהחוויה. טיפ קטן? תנו לעצמכם להרגיש רע. זה יעבור. טיפ נוסף? שתפו חברים וקרובי משפחה ברגשותיכם. עוד טיפ? כתבו ביומן. איך אתם מרגישים. עשו פעילות גופנית הקשיבו למוסיקה. מניסיוני טיפול פסיכולוגי עוזר מאוד למי שמעוניין. הוא מאפשר לפרוק את הכאב. לבכות. להבין למה קרתה הפרידה. להתאבל. וגם להתאושש. למצוא תחומי עניין בחיים, וגם ללוות לזוגיות חדשה לטובה יותר. אז בברכת פרידות נסבלות, שלכם, רחל בר-יוסף-דדון פסיכולוגית קלינית 053-2865956 #פרידותבזוגיות #משבר #פסיכולוגיםבאשדוד #טיפולפסיכולוגיאשדוד #אהבהנכזבת

פוסט טראומה

 

פוסט טראומה קורית אם אחרי חודש וחצי מאז שאדם עבר חוויה המאיימת על שלום יקיריו או שלומו הוא, נפשית או גופנית, הוא עדיין סובל מסימפטומים כמו:

 מחשבות חודרניות על האירוע

חלומות חוזרים על האירוע

חוסר שקט גופני

נטייה לכעסים

היום אנחנו יודעים כי הטראומות הכי קשות הן אלו שנעשו על ידי אנשים באכזריות ולא למשל מאסונות טבע. 

טראומה אחת תשפיע לפעמים לא פחות מטראומות חוזרות ונשנות, הקורות לאורך שנים. כך למשל  התעללות גופנית או נפשית לאורך שנים בילדות או בנישואים פוגעת מאוד בהתפתחות הנפשית ויכולה לגרום בעקבותיה הפרעות נפשיות, קשיים ביחסים בין אישיים, והפרעות פסיכוסומטיות. 

בארץ שלנו יש לא מעט הסובלים מפוסט טראומה בגלל השירות הצבאי, מלחמות, פיגועים ועוד. 

אני עובדת גם מול משרד השיקום של משרד הביטחון כך שאנשים שסבלו מפוסט טראומה עקב מלחמות יכולים לקבל אצלי טיפול בחינם, ולפעמים גם קרובי משפחתם, או בני הזוג. 

טיפ קטן, אשר כמובן אינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי: אם אינכם רוצים אינכם חייבים לפתוח את הטראומה. 

בהחלט מותר להדחיק. 

טיפ נוסף: למדו טכניקות נוגדות חרדה כמו הליכה, נשימות וכולי. 

טיפ נוסף: נסו לשמור על השגרה. 

בברכת חיים סבירים,

רחל בר-יוסף-דדון

טלפון: 053-2865956

סכנת התאבדות או אובדנות

סכנה להתאבדות, או בשמה המקצועי - אובדנות, היא נושא קשה ומסוכן. לא כל מי שיש לו דחפים להתאבד הוא אכן מסוכן לעצמו. ישנו רצף ארוך מאוד בין מחשבות  קלות על התאבדות, עד לתכנון מדויק וביצוע של אקט אובדני קטלני. 

לי יש ניסיון בתחום גם כי עבדתי בהדסה עם ניסיונות של התאבדות, וגם לצערי כי אני מכירה אישית אנשים קרובים לי ששמו קץ לחייהם. 

לכן בטיפולים אני מאוד מודעת לסכנה הזו. 

הנטיה להתאבדות מקושרת לכמה קשיים:

נטייה להתבודדות

דיכאון

ערך עצמי נמוך

פגיעות גבוהה ברמת היחסים הבין אישיים

אנשים שגודלו על ידי הורים ביקורתיים מאוד

נטייה להתבוננות עצמית מוגזמת

היעדר כוחות התמודדות 

איך מטפלים בנטייה להתאבדות בטיפול הפסיכולוגי? 

מאפשרים למטופל האובדני לספר על מצוקותיו. מציעים לו כלים מעשיים.  מערבים אנשים אחרים בחייו בטיפול הפסיכולוגי, אבל רק אם הוא מעוניין בכך. מתחשבים ברצונותיו לגבי אופן הטיפול, והכי חשוב: יוצרים איתו קשר טוב. 

אל תיקחו סיכון בנוגע לעצמכם וליקרים לכם. מתבגרים, מתבגרות ואנשים מבוגרים יותר - הם אוכלוסיות סיכון. אם עולים סימנים מחשידים - פנו מייד לטיפול פסיכולוגי ו/או הערכה פסיכיאטרית. 

אין הכתוב כאן מהווה תחליף לייעוץ מקצועי. 

בברכת חיים בטוחים

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

טלפון 053-2865956

תלותיות והפרעת אישיות תלותית, עם טיפ

 אנשים תלותיים זקוקים מאוד לתמיכה ולאישור. הם חוששים להיות לבד. קשה להם לקבל החלטות לבד. הם שואלים את הקרובים להם מה דעתם לפני שהם מקבלים החלטות. ישנם אנשים שהתלותיות שלהם הופכת להפרעת אישיות תלותית. 

טיפ קטן לסובלים מכך: נסו לקחת החלטה אחת, לא קשה במיוחד - לבד. זה גם טיפ לאנשים הקרובים לאדם התלותי, אם הוא מסוגל לכך. 

בטיפול הפסיכולוגי באנשים תלותיים אני מקשיבה נותנת לפציינטים לפרוק את סבלם. אנחנו חושבים יחד על מטרות הטיפול והכלים. מי שמעוניין מקבל כלים מעשיים. אנחנו מנסים להבין לעומק את הבעיה בטיפול הפסיכולוגי. להבין את הרקע בו גדל המטופל. הטיפול מסתיים כשהמטופל חש שמצבו טוב. 

בברכת שלוות הנפש והגוף,

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית וכותבת

מ.ר. 3151

טלפון 053-2865956

אין מדובר בתחליף לייעוץ מקצועי

הפרעה טורדנית כפייתית אוסידי טיפים

הפרעה טורדנית היא אינה הפרעה קלה. האדם הסובל הוא במצוקה. בעצם בהפרעה זו האדם חושש ממחשבות קשות ומפחידות שהוא חושב, וכדי להימנע מהתרחשותן הוא עושה טקסים כפייתיים. מבחינתו הוא עושה פעולות אשר נותנות לו ביטחון. 

טיפול פסיכולוגי עוזר מאוד בהתמודדות עם הפרעה זו. לעיתים יש גם צורך לקחת תרופות. בטיפול הפסיכולוגי המטופל לומד כלים להרגעה עצמית, דרכים לעצור את הכפייתיות ומשוחח עם הפסיכולוגית על כל המטריד אותו. מי שאינו רוצה באופן מעשי להתגבר על הטקסים, יכול גם לקבל טיפול פסיכולוגי ללא שיעורי בית. אם הקשר הטיפולי יהיה טוב גישה זו תעזור באותה מידה. 

וכמה טיפים להפרעה זו:

נסו למצוא אדם קרוב שימנע מכם מלבצע  את הטקסים. 

נסו לדלג על טקס, ייתכן והדילוג ייצור תחושה נעימה.

שאלו את עצמכם האם המעשה שאתם עומדים לעשות הוא כפייתי. אם התשובה היא כן, אז נסו להימנע ממנו. אם מסוגלים. 

בברכת שלוות נפש האדם בריאות,

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

טלפון 053-2865956

אין הכתוב כאן בא להחליף ייעוץ מקצועי. 

זרימה והדחקה

 המושג של זרימה הוזכר לא פעם בספרות המקצועית ובספרי העזרה העצמית. זרימה היא מצב שבו אדם שקוע בעיסוקו כך שהוא שוכח כמעט את עצמו. הוא מרוכז בעיסוקו. העיסוק יכול להיות עבודה, מפגש חברתי, טיול או תחביב. האיש שטבע מושג זה הוא צ'כי בעל שם ארוך מדי. כתבתי עליו בספרי. 

הזרימה היא מצב אליו שואפים גם האנשים המתרגלים act . Act הם ראשי התיבות של acceptance commitment therapy.   למעשה גישה זו היא סוג של סיביטי, כלומר טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי התנהגותי. 

ה-act מציע, כפי שאפשר להבין משמו, לקבל את הקשיים שלנו ובמקביל להתחייב לפעול למימוש הערכים החשובים שלנו. 

וכאן נכנס מושג הזרימה. כאשר אדם עוסק בעיסוק, התואם את ערכיו, הוא יכול לחוות זרימה. הוא יכול לרגעים לשכוח את עצבותו, או את הצורך האובססיבי לעשות טקסים, או את הבעיות הזוגיות שלו. 

הזרימה עוזרת לו להדחיק, במובן החיובי של המילה. וכבר כתבתי על כך בספרי - הדחקה טובה היא מנגנון הגנה מבורך שלא תמיד מעריכים אותו מספיק. בזכותו של פרויד למדנו לדבר, לשפוך את אשר על ליבנו. פרויד הציע זאת כאשר הנשים שבהן טיפל בוינה - הדחיקו יותר מדי, בהדחקות שלא עבדו היטב עבורן, וסבלו מסימפטומים מביכים בגלל ההדחקה הזו. 

כיום אנחנו מוצפים באנטי הדחקות. בתוכניות הריאליטי אנשים מדברים על עצמם המון. המלל הפך להיות דומה לטיפול פסיכולוגי. נכון, לפעמים זה עוזר למדבר. ולפעמים הדיבור פותח פצעים שעדיף היה שלא להיזכר בהם. אין פה חוקים - כל מקרה לגופו. 

אני רוצה לסיים ומנסה להיזכר היכן התחלתי. בנושא הזרימה וה-act. 

האם אתם איתי עדיין?

לסיום אשאל אותכם:

באילו מצבים אתם נמצאים במצב זרימה?

ולא פחות חשוב: מהם הערכים שלכם, וכיצד תוכלו לממש אותם?

ולבסוף, לא הכל ורוד. איני רוצה להישמע כמו מנטור אמריקאי. החיים מורכבים מאוד לעיתים והצבע הורוד תמיד מצוי רק בצנצנת הצבע הורוד של המצייר. 

ה-act הוא שיטה שאינה מונעת מאיתנו סבל. מצב הזרימה לא יכול להיות כל הזמן איתנו. 

אבל בכל זאת רציתי לספר לכם מעט על מושגים אלו. 

האם כתיבת הפוסט הזו עזרה לי לזרום? כן. ובסגנון פולני גם אוסיף - אני בהחלט לא תמיד זורמת. ממש לא. אבל כשזרמתי היום כששרתי למצלמה הביתית שלי בנייד, עלה בי רעיון הפוסט הזה. 

להתראות,

שלכם,

רחל

053-2865956

משפחה מורחבת

 משפחה מורחבת באופן עקרוני הוא מוסד חיובי. האם אתם מצקצקים ביניכם לבינכם על משפט הפתיחה הזה?

כי אתם גם צודקים. משפחה מורחבת יכולה להיות גם סיוט. או על כל הטווח שבין סיוט למוסד חיובי. 

מה עושים? איך שורדים את הרגשות, המריבות הקטנות, הקנאות והכעסים הכבושים?

אולי בן הזוג יכול לעזור לך, בעצם ההקשבה שלו למצוקתך? האם יש לך חברה טובה או גיסה שאפשר מולה קצת לבכות?

האם לפתוח במסגרת המשפחה המורחבת את המטענים שלכם? 

כל אלו שאלות שעולות בכם, אני מתארת לעצמי. אין לי תשובה אחת. כל מקרה לגופו. 

אתם תצטרכו להחליט אם המשפחה המורחבת הזו רעילה עבורכם או לא. אבל שוב כתבתי משפט קיצוני. 

אולי חלק מהמשפחה הגדולה מזיק להם נפשית יותר מכפי שמועיל, והחלק האחר - להיפך?

 נסו להתחבר למי שמתאים לכם. כמו בצוות בעבודה - אינכם חייבים להיות חברים של כולם. 

בינינו, גם אני חוויתי קשיים לא פשוטים במשפחה המורחבת. למדתי, ואני עדיין לומדת. 

אני, בשלב הנוכחי בחיי מעריכה את המשפחה המורחבת יותר מאשר סובלת ממנה. אבל זה לא היה כך בעבר. בעבר חשבתי שחברים, אותם בוחרים לטעמנו, עדיפים על משפחה. עם השנים השתנתה דעתי. הקשבתי למי שאמר - מחברים נפרדים בקלות. ממשפחה לא. 

היכן אתם עכשיו?

מי יעזור לכם?

האם אתם רוצים בכלל לעשות עבודה על עצמכם כעת בנוגע למשפחתכם המורחבת? לבד? או עם בן משפחה ידידותי? או בטיפול פסיכולוגי ( זה נכון, אבל סוג של פרסומת סמויה)?

הכל אפשרי. רק שלא תסבלו יותר מדי. 

הערב יורד עוד מעט. 

אני  אצל משפחתי המורחבת כעת. נפגעתי היום ממישהי שלא ציפיתי להיפגע ממנה. 

חבל. העניין הרס לי מצב רוח טוב. 

מה לעשות? למשל לכתוב על זה פוסט. לנסות לשאת את הכאב. להבין איזו מסקנה מעשית. 

בברכת חיים אישיים ללא יותר מדי סבל,

שלכם,

רחל בר-יוסף-דדון,

שגם מנסה את דרכה בשבילי החיים הלא פשוטים שניתנו לנו. 

לא נעים להיות לבד, לרוב

הפעלה התנהגותית בדיכאון ולא רק

הפעלה התנהגותית היא בעצם סוג של טיפול סיביטי. סוג חדש יחסית. הפעלה התנהגותית הוכחה העוזרת באופן מובהק למי שסובל מדיכאון. 

בהפעלה התנהגותית, כשמה כן היא: אנחנו מנסים להפעיל את הפציינט לעשות דברים בחייו, שייתנו לו הרגשה טובה. 

ואילו דברים?

אנחנו שואלים את הפציינט מהם הערכים החשובים בחייו. משפחה? עבודה? כושר גופני?

ולפי ערכים אלו אנחנו גוזרים אילו התנהגותיות יש לעודד. כך למשל אם זו משפחה - אז לעודד למשל יותר בילוי עם הילדים. לתכנן טיול למשפחה. וכך גם לגבי ערכים אחרים. 

המרכיב המשמעותי בגישה של ההפעלה התנהגותית ממשפחת הסיביטי, הוא ההבנה שקשה ליישם התנהגויות אלו, ולכן יש לכך פתרון בגישה. 

המטופל אינו נדרש לבצע בבת אחת את כל ההתנהגויות. במקום ביצוע כזה, שהוא אינו מציאותי עבור האדם הדיכאוני, מדרגים את ההתנהגויות לפי הקושי של הביצוע שלהן, ומבקשים מהפציינט שיממש אותן מהקלה ביותר לקשה ביותר, בהדרגה. בכך בעצם דומה ההפעלה ההתנהגותית לסולם ההתגברות על פחדים של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי.   

באף גישה קוגניטיבית התנהגותית עוד לא היה דגש על הקושי בביצוע התנהגויות רצויות, כמו בתוכנית ההפעלה ההתנהגותית. 

וכמובן, כל הכתוב כאן אינו בר להחליף טיפול וייעוץ מקצועי ספציפי.

בברכת התקדמויות סבירות ועוזרות,

רחל

היסוסים בתחילת טיפול פסיכולוגי

טבעי שיש לנו היסוסים. כדאי, לא כדאי?
הרימו טלפון אלי ותתייעצו.
היסוסים הם דבר טבעי לפני שמתחילים תהליך משמעותי. 
053-2865956
אל תתביישו. טלפנו. 
רחל

גם כאן יש היסוסים: לאכול את העוגה או לא? ואיזו עוגה...?

an inspiring conversation

Today I had a good experience with a friend. She was really enthusiastic about the household works to enhance her physical fitness. her mood and her contribution to her family. She said she cannot persist in any other physical exercise. and she id frustrated about it/ I will not expose her too much, I will just tell you, that talking to her pushed me to investing more effort in this blog/ Like I helped her I can help other people, and get some recognition for myself. sorry for the egoistic motives, but that's how life goes, you know,, at least for me.

So what do you want to do today for you body, your soul and the people you live with? you can write me down-here about it.

far-well, 

Rachel

על החלפת מצעים והיתרון של הדמיון הנעים

240219

פברואר אבל כבר מזמן לא ירד כאן גשם אמיתי. מה לעשות, זהו המזרח התיכון.

לספר לכם על עבודות הבית שלי היום? האמת? לא הרבה. קצת כלים, ניקיון מדף מלוכלך במקרר מהעפר של תפוחי האדמה והבצלים, וגם: החלפת מצעים.

מבחינה פסיכולוגית עבורי זהו אחד השיאים. מה יכול להיות לא נעים בכניסה למצעים טריים עם ערב? כאלו שנותנים לך הרגשה כמו מאפה טרי של קרואסון, מצתפצפים על העור שלך כשאתה גולש במיטה. הממ. זהו ניקיון אמיתי. פינוק.

והיש תענוג גדול מלהחליף מצעים למשפחתך?

אתה עומל ועומל, מוציא ציפיות במרץ ממקומן, בתנועות רחבות מעיף את הסדין ממקומו ונשכב על המיטה לרגע כדי להכניס סדין אחר, טרי, לזווית המיטה.

אה. תענוג.

ובמיוחד אם מישהו היה חולה ואתה מחליף את מצעיו אחרי שהבריא. כאן כבר כמעט מדובר בפעולה רפואית.

מה שמזכיר לי שאני צריכה לעבור באיזו חנות ולרכוש ציפיות חדשות. בא לי על כחולות, בז' וורוד בהיר.

נשמע טוב, נכון?

איזה טקסטיל אתה החלפתם או ניקיתם לאחרונה? האם נהניתם מהחוויה או מהפנטזיה על קניית טקסטיל חדש ולא יקר?

אתם אולי יודעים שפסיכולוגית אפשר ליהנות מן הפנטזיה והדמיון לא פחות מהמציאות עצמה. אולי אפילו יותר.

פרופסור קרייטלר מצאה שמבחינת קוגניטיבית, כלומר מחשבתית, אנשים בריאים יותר גופנית נוטים יותר לדמיין דמיונות נעימים.

שווה, נכון?

בברכת עמל נעים ובריאות גופנית ונפשית - אפרד מכם כאן עכשיו, ורק עכשיו,

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

אשדוד

לאתר שלי לחצו כאן. כדאי.

053-2865956

הגדלת מוטיבציה מקורית

אתמול ראיתי סרטון טוב בטד. אתם מכירים את TED, נכון? טד היא מסגרת של הרצאות קצרות ומתומצתות באנגלית. אתה יכול לצפות בה באופן חינמי. יש שם תכנים ממש טובים לפעמים.

אני, משום מה, חיפשתי תכנים על הנושא של - עבודה. ולמה דווקא על עבודה? אל תשאלו אותי עכשיו. זה עניינים אישיים שלי.

בקיצור, הסרטון הראשון שראיתי היה של אלן בוטון. הוא דיבר על כך, שבעולם המודרני מצפים מכולם שיהיו מאוד מוצלחים, בקריירה המקצועית שלהם, ובכלל. בניגוד למה שהיה נהוג לחשוב במאות קודמות, שאדם יכול להתקדם רק בתוך המעמד שלו, ולא יותר, בעידן המודרני נותנים תחושה לכולם - שהם יכולים להגיע לכל מקום. אם הם רק ישתדלו וירצו. יש הרבה גורואים שמרצים לך לרדוף אחרי המטרות שלך, ומספרים לך על אנשים שהצליחו. אבל בסופו של דבר, בשטח - לא כולם מצליחים. בעצם, באופן טבעי, הרוב נשארים בינוניים, ומעטים מצליחים. וכך נוצר מצב, שרוב האנשים חשים מתוסכלים והערך העצמי שלהם נפגע. הם הרי היו צריכים להגיע גבוה… בוטון מקשר נטייה זאת גם לאחוז הגבוה של ההתאבדויות בעולם המערבי. אנשים פשוט כועסים על עצמם על ההשגיות הנמוכה שלהם, ולא מקבלים שלא כולם יכולים להצליח.

זו היתה ההרצאה הראשונה שצפיתי בה. היא גרמה לי להנמיך את הדרישות שלי מעצמי, ואולי זה גם טוב.

ההרצאה השניה, היא בעצם ההרצאה שלשמה אני כותבת לכם את הפוסט הזה.

באמת, אני לא זוכרת מי נתן אותה, אבל השם שלה היה משהו כמו "למה אתה לא תצליח בקריירה שלך". מין כותרת מצחיקה ולא מעודדת שכזאת. אבל דווקא הכותרת הזו עשתה לי חשק להקשיב ולצפות. יחסית לשאר הכותרות המקובלות, שאמרו משהו כמו "שמונה דרכים להצליח", "איך לגרום לעצמך למוטיבציה" וכולי - זו היתה אירונית יותר.

ומה דובר שם, אתם שואלים, גשי כבר לעניין, בבקשה.

ובכן, היה שם איש די לגלגני. הוא היה שמנמן ודיבר באנגלית בריטית. הוא בעצם אמר: אין בעיה. ותרו על הקריירה שלכם. למה לכם? למה להתאמץ? ועוד אתם יכולים למצוא סיבה נפלאה לוותר, והיא - יחסים. אתם תגידו שאתם לא משקיעים בקריירה כי אתם משקיעים ביחסים בחיים שלכם. בילדים, בזוגיות, בחברים. נפלא. תירוץ טוב. ומה תגידו לילד שלכם, אם הוא ירצה להגשים חלום שלו, כמו למשל להפוך לקוסם? תגידו לו: עזוב, זה שטויות. ואיך תסבירו לו את העובדה, שלא עשיתם מה שרציתם עם עצמכם?

בקיצור, האיש האנגלי הזה עמד ופשוט סנט בצופים. ממש ככה. היה טון תוקפני ולגלגני, על סף הבוז כלפי האנשים.

הוא בעצם אמר לאנשים: יאללה, ותרו על החלומות וההגשמה העצמית שלכם. תהיו אפסים, למה לא?

המסר הזה נגע בי. פתאום רציתי יותר לעשות דברים שחשובים לי מבחינה מקצועית.

דווקא הלגלגנות והצבעה על המצב כפי שיהיה אם לא מגשימים מה שרוצים - הניעה אותי. מה שמזכיר לי, שניסויים מצאו, שדווקא להראות לאנשים תוצאות שליליות של מעשיהם, יכול למנוע אותם מעשיית דברים מיותרים. שהצבעה על האסון או הכישלון שיקרה חזקה יותר, מבחינת הגברת המוטיבציה, יחסית לעידוד אחר.

אז אני שם. אני מודה לאיש הלגלגן והבז הזה.

אנסה למצוא לכם לינק או לפחות את שמו. מגיע לו.

מקווה שהועלתי במשהו.

או שהועלתי בהגדלת המוטיבציה המקצועית שלכם, או בהענקת דרך אפשרית להגדיל מוטיבציה לאחרים: לילדים שלכם, לבני הזוג, או לעובדים שלכם.

בברכת התפתחות מעניינת אפרד מכם,

רחל

רחל בר-יוסף-דדון

פסיכולוגית קלינית

053-2865956

טוב, חזרתי אליכם. לא התעצלתי ומצאתי את שמו של האיש. קוראים לו לארי דייויד. שווה לקרוא עליו. אני עוד לא חיפשתי עליו דבר ברשת.

וזה הלינק להרצאה שלו:https://www.ted.com/talks/larry_smith_why_you_will_fail_to_have_a_great_career

והנה הלינק להרצאה הראשונה, של אלן דה-בוטון:

https://www.ted.com/talks/alain_de_botton_a_kinder_gentler_philosophy_of_success

תיהנו, חברים.

להתראות.

לקראת התחייבות נוספת

יום אחד ישבתי לי בשקט בסלון והסתכלתי סביבי. מאחר ואני ב"דיאטה מטלוויזיה" מסוימת, הרי במקום לראות טלוויזיה - סתם שכבתי לנוח בסלון והבטתי על כל מה שמסביב.

היתה לי הרבה ביקורת. על התמונות, הן צריכות להיראות אחרת. על העציץ. על כל המראה של הסלון. הסלון שלנו לא מספיק מכובד, הוא מזכיר יותר מדי סטודנטים. הוא לא מספיק מטופח.

תעזבי את זה, עלה בי קול אחר. זה בסדר. את סתם ביקורתית כלפי עצמך.

המשכתי לחשוב. ניסיתי להתמקד בחפצים שכן אהבתי בסלון. בכורסה האפורה שקנינו לא מזמן. כן, היא יפה בעיני. גם כורסה נוספת, אפורה, מצאה חן בעיני. התיק שלי, שיש עליו עיטורים כחולים על רקע לבן, היה יפה בעיני. יופי, יש גם כמה חפצים בסלון שאני אוהבת. זה כבר טוב.

המשכתי לחשוב מחשבות אחרות, אבל כשלוש שעות אחרי הבהייה הזו בסלון של הבית, נפלה בי החלטה:

אחת לחודש אני אעשה  שינוי אחד בסלון. אחת לחודש זה לא יותר מדי. שינוי אחד הוא לא יותר מדי בשבילי.

שמחתי. נכון, עוד התחייבות, אבל היא לא נשמעת לי קשה מדי.

כבר ידעתי מה יהיה הדבר הראשון שאשנה:

אשנה את מסגרות הצילומים שתלויים בפינה על הקיר. אקנה מסגרות אחידות. ראיתי שכך עושים בבתים מעוצבים, דרך צילומים. ונראה, שיש לי צורך לשנות את הסלון, לעצב יפה את הבית. הרי לא סתם הייתי מסתכלת בהשתאות באתר APARTMENTHERAPY באינסטגרם. כמה יופי אני רואה בתמונות שמועלות שם, תמונות של חדרים מעוצבים מכל רחבי העולם (הנה, נתתי לכם טיפ למנוי מעניין לעקוב אחריו).

האם אני מחייבת את עצמי ביותר מדי התחייבויות?

כרגע נראה לי, שלא. אני נזכרת במרטין זליגמן, פרופסור לפסיכולוגיה, ידוע, שחקר בעבר את נושא חוסר האונים דרך כלבים שנתן להם גירויים מבלי שיכלו להגיב. אלו היו ניסויים מפורסמים שעשה בשנות השישים. משנות התשעים של המאה העשרים זליגמן הוא מבכירי חוקרי הפסיכולוגיה החיובית. בספרו "אושר אמיתי" (באנגלית הוא נקרא AUTHENTIC THERAPY) הוא מונה תכונות נאצלות כמו גבורה, אומץ ועוד, שנחשבו במסורות רבות כנעלות, ולפי הבנתו הן גם תורמות לאושר האנושי. התכונות האלו הן לא מסוג התכונות של האיד, כלומר של החלק של האני שמאפשר לנו את הגשמת הדחפים שלנו. אלו תכונות המעודדות התגברות על היצר, היינו אומרים שהן מעודדות את הסופראגו, כלומר את החלק באישיות המציב לנו גבולות והמכיל את האידיאלים שלנו.

האם התרבות המערבית מעודדת יותר מדי את תכונות האיד, אשר אומר לנו "תרשו לעצמכם, תוותרו לעצמכם, תתבטאו, תתפנקו"? אולי. אבל גם התרבות המערבית עוברת כעת שינויים.

ספריו של חיים עומר, למשל, הם דוגמה לשינוי הזה. אחד מהם הוא למשל ספר הנקרא "שיקום הסמכות ההורית". בספר זה עומר יוצא נגד ההבנה והאמפתיה שנדרשת מההורים בדורנו כלפי הילדים שלהם. הוא דווקא מעודד, כשם הספר, את פיתוח הסמכות ההורית, כדי לפתח בילדים גבולות, לרסן יצרים ולדרוש דרישות מן הילדים.

גם מחקרים המראים לנו שילדים המקבלים משימות בילדותם יתפתחו אחר-כך להיות ילדים מצליחים יותר - הם באותו כיוון מחשבתי של עידוד הסופראגו.

טוב, ואחרי שקצת חשבתי לי על המקורות של ההתחייבויות שלי, אני חשה סתם התלהבות.

התלהבות כך שאטפל בהדרגה בסלון. התלהבות אפילו מהמחשבה, היכן אמצא, בעצם, את המסגרות הקטנות הזהות האלו שאני רוצה?

והתכניות האלו, הפנטזיות האלו על מה אטפח בסלון כבר נעימות לי. אל תשכחו, פנטזיות נעימות משפרות את החיים. ולפי פרופ' קרייטלר, הן גם משפרות את הבריאות.

טוב, וזה מחזיר אותי בחזרה אליכם ואלי. כשאני כותבת לכם מחשבות שלי, ניסיונות. קצת חושפת, קצת חוששת מהחשיפה. אבל אומרת לעצמי שלא חשפתי שום דבר של הייתי מספרת למטופלים שלי.

אז מה היה לנו עד עכשיו?

בלוג חדש.

מחשבות על עוד התחייבות, שבינתיים מעוררות הרגשה טובה. אבל לא לחץ (אני מודעת לאפשרות שהן עלולות לעורר גם לחץ, אם יהיה עומס גדול מדי של משימות).

אז אעצור כאן, כנראה. למה להכביד עליכם בקריאה?

היה לי מעניין לכתוב. מקווה שהיה לכם מעניין לקרוא.

בא לכם גם להתחייב על משהו?

למה לא. רק אל תגזימו (הנה, עכשיו מנסה לרסן את הסופראגו שלכם…). אל תבנו תכניות קשות מדי. משהו מינימלי, לא מלחיץ. משהו שאפשר יהיה להגדיל אותו, ואפשר יהיה גם להסתפק בו, וזה יהיה בסדר.

להתראות כאן, ותודה, אם הגעתם לפה. או אם אפילו דילגתם לפה מההתחלה, זה בסדר. תרגישו נוח.

כמו שמאיר ויזלטיר כותב: "קח ספרים ואל תקרא…." (לצטט יותר בדיוק).

קראו את הקטע איך שבא לכם. זה עוזר לקריאה, לדעתי. זה שאנחנו מרשים לעצמנו להתחיל מהסוף, לקפוץ להתחלה, ולהסתפק בזה. או כן לקרוא בסוף הכל? העיקר שתקראו משהו.

להתראות!

רחל

על חשיבותם של קשרים

האם אנחנו יודעים עד כמה אנחנו זקוקים לחברה? עד כמה אנחנו זקוקים לחברה של בן-זוג, של חברה, של ידיד, של קרובי משפחה? של קולגות לעבודה?

אנשים רודפים בחייהם אחרי דברים חומריים: ספה, מכונית, דירה. אנשים רודפים אחרי כסף: הם רוצים להרויח כמה שיותר. אנשים רודפים אחרי התקדמות מקצועית ותהילה. אבל אולי המרכיב בחיים, שהוא אחד הנחוצים לנו ביותר - חברה, אינו מוערך מספיק, כמרכיב,  שחשוב להשקיע בו, להשיג אותו.

לא מזמן צפיתי בהרצאה על מחקר חשוב, שנמשך כבר שבעים וחמש שנים,  הקובע, כי לאורך השנים, האנשים שחיים את החיים הארוכים, הבריאים והטובים ביותר הם אנשים, שלהם קשרים טובים ומשמעותיים. לא ההצלחה המקצועית ולא הכסף היו הגורמים החשובים ביותר שניבאו אריכות חיים וחיים טובים, אלא דווקא הקשרים שטוו אנשים לאורך השנים, ואיכותם.

כן, אומר הפסיכיאטר וולדינגר, שהוא המנהל הרביעי של המחקר הזה, קשרים חשובים מאוד עבורנו. אבל כאשר שואלים בוגרי מכללות יוקרתיות מהן המטרות שלהם, הם אומרים: כסף ותהילה. ועבודה קשה. והצלחה מקצועית.

ומדוע, שואל וולדינגר, אנשים אינם רוצים להכיר בחשיבותם של יחסים?

אולי כי יחסים אינם זוהרים כמו כסף, הצלחה ותהילה.

ואולי גם, ואת זה אני מוסיפה, בטיפוח יחסים איננו משקיעים בעצמי. אנחנו משקיעים בזולת.

ביחסים אין משום התבלטות של האני, אלא להיפך: בשביל יחסים טובים צריך לפעמים להנמיך מעט את העצמי, לראות את הזולת, להתחשב, להתאפק מלהביע רגשות בצורה חזקה מדי.

אבל לפני שאני ממשיכה אני רוצה לתת לכם את הלינק להרצאה המרשימה הזו, אחת ההרצאות הטובות ביותר, לטעמי, בכל הפרוייקט המרשים של הרצאות טד:

https://www.ted.com/talks/robert_waldinger_what_makes_a_good_life_lessons_from_the_longest_study_on_happiness?language=he

מה דעתכם על ההרצאה?

ומה איתכם, האם אתם מרגישים שאתם משקיעים מספיק ביחסים שלכם?

האם יש יחסים שהייתם רוצים לשפר? האם יש יחסים שהייתם רוצים ליצור?

האם יחסיכם הזוגיים טובים מספיק? ויחסיכם במשפחה שלכם? ועם החברים שלכם? ועם הקולגות לעבודה?

חשבו לעצמכם על כך.

וזכרו: יחסים אינם עניין זוהר, אבל הם מוסיפים הרבה לאיכות החיים שלנו.

בהצלחה!