לחוות באומץ רגשות ומחשבות קשים

מה זה אומץ? ומה עושה אותנו אמיצים?

יש מעשים של אומץ, ויש מחשבות אמיצות.

היום אני רוצה לכתוב בעיקר על מחשבות אמיצות. כלומר על האומץ לחשוב מחשבות מסוימות. וגם על האומץ להרגיש הרגשות מסוימים.

מפני שהרבה פעמים אנחנו מפחדים מהרגשות שלנו ומהמחשבות שלנו. בעיקר כשהם שליליים. או שליליים מאוד. או כשהם מכילים תכנים מפחידים.

אבל לפעמים, אם נהיה אמיצים, ונחווה רגשות קשים, או נחשוב גם מחשבות קשות – אנחנו יכולים להתחזק.

ואולי אסביר את עצמי קצת יותר, ואתן דוגמאות.

דוגמא לאומץ של מחשבות היא כשאנחנו נכונים לחשוב מחשבות מפחידות שלנו, שבדרך כלל אנחנו דוחים אותן מעל פנינו. לרוב אנחנו מצליחים לדחות מחשבות שליליות ומפחידות מאוד. אבל לפעמים המחשבות האלו לא מרפות מאיתנו, ומטרידות אותנו. אז אנחנו קוראים למחשבות האלו מחשבות אובססיביות. יש אנשים המפתחים מחשבות אובססיביות מפחידות מאוד, והם משתדלים לברוח מהן או ליצור טקסים שיבטלו את ההשפעה של המחשבות האלו.

סוג אחר של מחשבות קשות יכולות לעלות כשעושים תרגיל בודהיסטי של מעקב תודעה. בתרגיל הזה אנחנו נותנים לכל מה שעולה בתודעה שלנו לעלות, ואנו רק צופים בו, מבלי להתערב. במצב שכזה יכולות לעלות, במיוחד בתקופות קשות - מחשבות קשות ומפחידות. אין זה קל לצפות במחשבות שעוברות בתודעתך על מוות, פגיעה או  על אנשים שמפחידים אותך.

ורגשות קשים יש למכביר. רגשות שממש קשה לחוות אותם, ואנחנו עושים כל ניסיון כדי לעמעמם אותם. דוגמאות לרגשות מפחידים: דיכאון. פחד גדול. קנאה. לא קל לחוות את הרגשות האלו, ולא פעם אנחנו חושבים שגם לא צריך לחוות אותם. הם כמו מחלה, כמו חום בזמן מחלה: צריך להפחית את עוצמתם. למה לסבול?

אבל לפעמים צריך להיות אמיצים ולחוות את המחשבות והרגשות הקשים והשליליים.

למה צריך לחוות אותם? כי אי אפשר לברוח מהם כל הזמן. כי זו אחת הדרכים הטובות ביותר להתגבר עליהם – דווקא לחוות אותם.

וכאן אני אזכיר שתי שיטות טיפול שממליצה לחוות רגשות ומחשבות קשים.

שיטת הטיפול הראשונה שאזכיר היא ה-PROLONGED EXPOSURE. זו שיטת טיפול שפיתחה פרופ' עדנה פואה, עבור אנשים הסובלים מפוסט-טראומה. בשיטה הזו המטפלת חושפת את המטופלת לתכנים המפחידים של האירוע הטראומטי שעברה. לפני כן היא כמובן מלמדת אותה איך להירגע כדי לדעת להתמודד עם המתח שיוצרת החשיפה לתכני הטראומה. ובכל חשיפה וחשיפה נרשמת מידת המצוקה של המטופלת, כך שבאופן הדרגתי המצוקה הולכת ויורדת ככל שיש יותר חשיפות. זו אינה שיטת טיפול קלה, אבל גם הסבל מהפרעה פוסט-טראומטית אינו קל, והשיטה הזו הוכחה כיעילה מאוד בטיפול בפוסט-טראומה. וכן, זו שיטה שדורשת אומץ. אומץ להתמודד עם רגשות קשים ועם זכרונות איומים.

והשיטה השניה שאני רוצה להזכיר היא שיטת המיינדפולנס, שהיא שיטה של הפסיכולוגיה הבודהיסטית. בשיטה הזו ממליצים להתחבר מחדש לרגשות הקשים, כמו למשל דיכאון, על ידי הישארות בתוך חווית הדיכאון, תוך כדי תשומת לב לתגובות הגוף באותם רגעים. כך למשל אם אתה חש אומלל, אתה יכול להרגיש את האומללות. וזה מאוד לא קל לחוש אומללות... באמת. זה כואב, וזה נורא... אומלל. אבל אתה עושה את זה כאקט של אומץ. ומרגיש תוך כדי את תגובות גופך באותן דקות אומללות. ולפעמים אחרי שמגיעים לקצה של הרגש הזה, אחרי שמוכנים להיות בו – הוא מתחיל לחלוף. פתאום מרגישים ברגע אחד קצת פחות אומללים. וזה נעים. רגשות אחרים יכולים להגיע. של סקרנות. של הקלה. של... כן, של אומץ. ואולי גם של פחד מול הפעולה האמיצה הזו שעשית: הנחת לעצמך להיות לגמרי אומלל. בלי שום כיסוי או בריחה.

ודוגמא אחרונה לשיטת טיפול של אומץ לקוחה גם היא מהפסיכולוגיה הבודהיסטית, והיא קרויה מעקב תודעה. במעקב תודעה אנו נותנים לכל מה שעולה בתודעתנו לחלוף, ואנו מתבוננים בכל מה שעולה: תמונות, מחשבות, קולות, זכרונות. אבל כאשר אנחנו נמצאים במצב של חרדה למשל, מעקב התודעה יכול להעלות תמונות מפחידות ביותר. האם אנחנו רוצים להיות שם? האם כדאי לנו להיחשף לתמונות, שעלולות, לפי פחדינו, לערער את בריאותנו הנפשית? כנראה, שבהגבלות מסוימות – זה כדאי. חשיפה כזו, כמו החשיפה שממליצה עליה פרופ' פואה, מאפשרת לנו אומץ מול תמונות ומחשבות ורגשות קשים, שיכולים ללמד אותנו הרבה על עצמנו. שיכולים להפחית את פחדינו מהחוויות הפנימיות שלנו. שיכולים לעשות טרנספורמציה של תוכן מפחיד (כמו למשל, שאנחנו נמצאים בתוך קברנו... בררר...) - לתוכן מצחיק יותר (שאנו יוצאים מקברנו ומתחילים לרקוד. עם האנשים שסביבנו.

כן, וכבר שמעתי מאדם מבוגר ורב-ניסיון שהוא מדמיין לפעמים את עצמו בקברו. הוא אומר, שלדעתו זה מחזק אותו ומונע ממנו להיות באמת בקברו. ועוזר לו להתמודד עם הפחדים שלו.

האם זה מזכיר לכם את המושג של חיסון? כי גם בחיסון אנחנו עוברים בקטן מחלה, שיכולה לפגוע בנו חזק יותר. דרוש אומץ להכניס לגופך חיידק מוחלש כדי להתחזק מהחיידק המסוכן האמיתי. אבל הפעולה הזו מונעת מחלות.

אז כתבתי היום על רגשות ומחשבות מפחידים. על האומץ לחוות אותם. לפעמים. על היתרונות שיש בלחוות אותם. ועל שיטות טיפול שמעודדות סוג כזה של אומץ מול מחשבות ורגשות קשים.

היה לי מעניין לכתוב לכם.

להתראות,

רחל

ובתמונה: האוניה נאבקת באומץ בגלים בים קצת סוער

טיפול פסיכולוגי בדיכאון ומצבי-רוח

 

"האם טיפול פסיכולוגי עוזר לצאת מהדיכאון?" שואלים אותי אנשים לפעמים בטלפון, כשהם מתקשרים לברר על טיפול פסיכולוגי.

"בוודאי", אני עונה להם, "טיפול פסיכולוגי ממש עוזר לצאת מדיכאון. ממש כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי כשסובלים מדיכאון או ממצב-רוח רע מתמשך" אני עונה. "גם מחקרים מראים שטיפול פסיכולוגי עוזר במצבי דיכאון, וגם אני עצמי רואה בקליניקה שלי, שוב ושוב, איך אנשים מתאוששים ויוצאים מהדיכאון שלהם. לפעמים לא צריך הרבה פגישות כדי לצאת מהדיכאון בעזרת שיחות. בהחלט כדאי לך, או למי שאתה מתייעץ עבורו, ללכת לטיפול פסיכולוגי!"

כך אני עונה בוודאות לשואלים אותי בטלפון, מפני שאני יודעת וראיתי שוב ושוב כמה טיפול פסיכולוגי עוזר לפתור בעיות של דיכאון.

ומדוע טיפול פסיכולוגי עוזר?

אולי אנסה למנות כמה סיבות (כתבתי בלשון נקבה, אך הכתוב נוגע לשני המינים):

1.      הטיפול הפסיכולוגי עוזר לאדם המדוכא לדבר בכנות ובפתיחות על מצבו. עצם השיחה הכנה והפתוחה הזו, באווירה טובה ומקבלת, משחררת הרבה לחץ וייאוש של המטופלת בדיכאון, ועוזרים למטופלת להתאושש ולהרגיש טוב יותר.

2.      בטיפול הפסיכולוגי הפסיכולוגית יכולה לאבחן מהן הסיבות לדיכאון. מתוך השיחה הטיפולית היא מבינה מהם הגורמים שהביאו את הפונה להרגיש דיכאון, והיא מצביעה בפני המטופלת על הגורמים שהביאו לדיכאון. זיהוי הגורמים ועבודה לשינוי הגורמים האלו היא חשובה ביותר בהתמודדות עם הדיכאון, מפני שדיכאון אינו נוצר במקרה. דיכאון נוצר מפני שתנאי החיים של האדם היו לא טובים עבורו. זיהוי הסיבות לדיכאון הוא הכרחי, וכן התמודדות ושינוי של הסיבות אלו.

3.      בטיפול פסיכולוגי בדיכאון כפי שאני עובדת – אני מדריכה את המטופלת כיצד לשנות את חיי היום-יום שלה כדי שתהיה שמחה יותר. אני משלבת גם גישה של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ונותנת למטופלת משימות הביתה, כדי שתשפר את חייה וכך ישתפר מצב הדיכאון שלה.

4.      בטיפול הפסיכולוגי אנחנו בונים תוכנית חיים רצויה עבור המטופלת. אנחנו מבררים: מה היא רוצה עבור עצמה? אילו חיים היתה רוצה לחיות? מה ניתן לממש מתוך השאיפות והחלומות האלו? מה עיכב אותה עד עכשיו מלממש שאיפות אלו? אני נותנת לגיטימציה לשאיפות הכמוסות האלו של המטופלת כחיוניות לבריאותה הנפשי ולמצב-רוחה הטוב, וביחד אנחנו מנסים לראות כיצד מגשימים לפחות חלק מהרצונות והצרכים האלו. הגשמת הרצונות והצרכים משפרת באופן משמעותי את מצב-הרוח ואת ההרגשה הכללית.

5.      המטופלת לומדת בטיפול להתמודד בעצמה בעזרת כלים מעשיים עם מצבי-רוח שמגיעים מדי פעם. אנחנו יוצרים יחד כלים מעשיים, המתאימים לאותה מטופלת, שיהיו תמיד לצידה כאשר קשה לה והיא בדיכאון. הכלים האלו נותנים למטופלת את ההבנה, שדיכאון הוא מצב "נזיל" ומשתנה. אפשר לשנות מצב-רוח אם עושים דברים פעילים כדי לסלק אותו.

6.       חשוב לציין, שחשובה ההתמדה בטיפול הפסיכולוגי כדי לצאת מדיכאון. לפעמים מספיקות כמה פגישות כדי שהדיכאון ישתפר באופן משמעותי, אבל לפעמים יש צורך ביותר ממספר פגישות קטן כדי לצאת מהמצב הקשה של הדיכאון. חשוב, כמובן, שתהיה תחושה, שיש כימיה בסיסית עם הפסיכולוגית, ושהטיפול הפסיכולוגי הוא מיטיב וחשוב. לא כדאי להמשיך לבוא לטיפול פסיכולוגי שאין לך הרגשה טובה לגביו, כמטופלת.

פירטתי כאן את הדרכים העיקריות שבהן אני עוזרת לאנשים הסובלים מדיכאון, המגיעים אלי לטיפול פסיכולוגי.

לסיכום, חשוב לציין שוב: טיפול פסיכולוגי יכול מאוד לעזור במצבים של דיכאון. אין תחליף לשיחה טובה ואכפתית עם אדם מקצועי, שיש לו ניסיון וידע בטיפול בדיכאון, ויושב איתך וחושב איתך יחד כיצד להיטיב את מצבך.

אז אל תהססו לטפל בעצמכם בעזרת טיפול פסיכולוגי. טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגים טובים מוכיח עצמו שוב ושוב במחקרים כטיפול יעיל ביותר בדיכאון.

רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית ומחברת הספר "93 כלים לאושר"

גם לפסיכולוגיות קליניות אכפת מהמשקל שלהן...

גם לפסיכולוגיות קליניות אכפת מהמשקל שלהן...

קר עכשיו. יורד גשם. מרק חם מחכה לי...

לא, לא התבלבלתם – זהו אינו בלוג אישי, שהגעתם אליו בטעות – הגעתם לבלוג המקצועי של רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית מאשדוד. אבל היום אני כותבת לכן כדי לספר לכן, הנשים, שגם לפסיכולוגיות קליניות אכפת מהמשקל שלהן! ולכןאני מבינה את הלחץ שלכן - אם אתן עולות בתקופה הזו במשקל.

עכשיו זו התקופה בשנה, שבה גם לגברים וגם לנשים יש נטייה לעלות במשקל. בתחילת החורף הגוף שלנו הוא בשיא המשקל שלו – כנראה כך אנחנו באופן טבעי מכינים את עצמנו לחורף. אבל הנטייה הזו לעלייה במשקל בתחילת החורף אינה קלה לנו, הנשים – רובנו פשוט שונאות לעלות במשקל. בטיפול הפסיכולוגי שלי עם נשים, אני שומעת כמה מאושרות נשים יכולות להיות מכך שהן ירדו במשקל. אל תטעו: איני מטיפה לירידה במשקל - לדעתי נשים צריכות ללמוד לקבל את עצמן ואת גופן. מותר לנשים להיות במשקלים שונים בתקופות השונות של חייהן.

אבל עכשיו, עם תחילת החורף, אני רוצה לתת לכן שלוש עצות קטנות:

1.  הישקלו לעיתים קרובות – אל תסתירו מעצמכן את האמת על המשקל שלכן.

2. היזהרו עם הפחמימות – ישנם חוקרים, המציעים לא לאכול יותר מ-500-600 קלוריות מפחמימות ליום.

3 . מדדו את השמנים, שאתן שמות באוכל שלכן, בכפית – וכך לא תגזימו בשומן. אל תימנעו לגמרי משומן – יש עדויות מחקריות רבות, ששומן, המכיל אומגה 3, הוא חיוני לבריאותנו הגופנית והנפשית

כמו כל עצה – גם העצות האלו אינן מתאימות לכל אחת. השתמשו בהן רק אם הן טובות עבורכן.

להתראות, וחורף נעים לכולנו! 

לאתר מרתק ומלא תוכן