יהודה עמיחי והכריכים

 בספר הראשון שלי כתבתי על משמעות האוכל. עד כמה האוכל חשוב לנו. הוא מבטא עולמות שאיבדנו, געגועים, זכרונות. עמיחי כתב שיר על אביו, אשר עטף לו כריכים. 

כמה זה נוגע ללב. גם אבא שלי אהב אוכל.

עוד מעט מכינים גפילטע פיש לכבוד הפסח.

האוכל יכול לנחם, אבל גם להתעלל בנו.

החיים לא פשוטים. קראו על מלאני קליין, גאנט, פרויד. 

להתראות

אכילת יתר והרס עצמי

 מלאני קליין כתבה על התאווה של התינוק לשד של אמא שלו, לחלב. השד מייצג דמות נפלאה, אבל גם דמות אשר מתקיפים אותה. בשל קנאה, בשל התאווה. הדמות הזו אחר כך מופננמת בתוכנו.

עד כמה אנחנו מתקיפים את עצמנו כאשר אנו אוכלים יותר מדי.

גאנט כתב מאמר נפלא על כניעה וסדיזם ומזוכיזם. הוא אומר שמתוך התופעות האלו, פץאום מבצבצים חיים אמיתיים. הכניעה להם מאפשרת חיים.

אני מנסה לכתוב מאמר בנושא. זה ייקח זמן. 

להתראות